איסור הנאה מן התרומה

  • הרב מתן גלידאי

איסור הנאה מן התרומה

הגמרא בפסחים כג ע"א לומדת מהפסוק "ונחשב לכם תרומתכם" שהתרומה נחשבת "שלכם" - כלומר, שהיא מותרת בהנאה לזרים. הראשונים הקשו כיצד מסתדרים דברי הגמרא עם המשנה בתרומות (י"א, ט), האוסרת להאכיל כרשיני תרומה לבהמה של זר - והלא מותר לזרים ליהנות מתרומה?! התירוץ המקובל, המובא בראשונים בשם רבנו תם, הוא שתרומה מותרת בהנאה שאינה מכלה אותה, ולכן מותר למשל להשתמש בתרומה כדי לבצע עירוב, אולם תרומה אינה מותרת ב"הנאה של כילוי", ולכן אסור למשל להאכילה לבהמה או להתחמם משריפתה.

מדוע אסור ליהנות מהתורה ע"י כילויה? ניתן להבין זאת בשני אופנים:

אפשר להבין, שבאופן בסיסי תרומה לא נאסרה לזרים אלא באכילה, ולא בהנאה, אלא שלעניין זה מפרשים את המונח 'אכילה' במובן המורחב, וכוללים בו כל הנאה המופקת מכילוי התרומה. הנאה של כילוי נאסרת, אם כן, כהרחבה של איסור האכילה.

ברם, מדברי רבנו תם בספר הישר (סי' נ"ג) משתמעת הבנה אחרת של האיסור. רבנו תם מקשר בין איסורו של הזר ליהנות מן התרומה הנאה של כילוי לבין איסורו של הכהן לבזבז את הפוטנציאל הטמון בתרומה - כגון להסיק את תנורו בתרומה הראויה לאכילה, או לעשות יין מתפוחים של תרומה במקום לאוכלם כמות שהם. מגבלות אלו המוטלות על הכהן נלמדות מהמילים "משמרת תרומותי", מהם למדו חז"ל שהכהן חייב לשמור על התרומה ולצרוך אותה באופן המיטבי. מהו הקשר בין דין זה לבין איסור ההנאה ע"י כילוי שעל הזר?

כנראה שרבנו תם הבין שהנאה של כילוי אינה אסורה על הזר מצד איסור האכילה, אלא מצד הפגיעה בייעודה של התרומה. התרומה מיועדת להיאכל ע"י הכהן באופן המיטבי, וכל מי שמכלה את התרומה באופן אחר - בין אם מדובר בכהן או בזר - מונע מהתרומה לממש את ייעודה.

נפקא-מינה בין ההבנות תהיה למשל בשאלה האם מותר לזר לכלות את התרומה בלי ליהנות ממנה: אם מדברים על הרחבה של איסור האכילה - האיסור נוגע רק להנאה, ולא לכילוי סתמי של התרומה; אולם אם האיסור הוא למנוע מהתרומה לממש את ייעודה - האיסור קיים בכל מקרה של כילוי התרומה, ואין חשיבות לשאלה האם האדם נהנה ממנה או לא.

נפקא-מינה הפוכה תהיה במקרה שמישהו משום מה שרף תרומה - האם מותר לזר ליהנות מן השריפה? לכאורה, אם ההנאה היא הרחבה של איסור האכילה - אין סיבה להתיר לזר ליהנות מהכילוי;, אולם אם הבעיה היא מניעת הגשמת הייעוד של התרומה - יש מקום להתיר לזר זאת, כיוון שהתרומה כבר איבדה ממילא את האפשרות להגשים את ייעודה.