אכילת קדשים בהיכל

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

זבחים דף סג – אכילת קדשים בהיכל

ר' יוחנן הכשיר שחיטת שלמים בהיכל על אף שנאמר בהם "פתח אהל מועד" וההיכל איננו פתח אהל מועד אלא אהל מועד עצמו, משום ש"לא יהא טפל חמור מן העיקר". כלומר, לא ייתכן שפתח אהל מועד יהיה עדיף על אהל מועד עצמו. לאור דבריו דנה הגמרא (סג.) בברייתא שמתירה לאכול קדשי קדשים בהיכל:

"מיתיבי, רבי יוחנן בן בתירה אומר: מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה, שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים? ת"ל: 'בקדש הקדשים תאכלנו'."

הגמרא מקשה מדוע יש צורך בפסוק מיוחד להכשיר אכילה זו:

"ואמאי? נימא: בחצר אהל מועד יאכלוה, ולא יהא טפל חמור מן העיקר! "

ומיישבת שיש חילוק בין דברי ר' יוחנן שנאמרו ביחס לשחיטה ובין דברי הברייתא שדנה באכילה:

"הכי השתא, התם עבודה, דאדם עובד במקום רבו, אמרינן לא יהא טפל חמור מן העיקר; אכילה, דאין אדם אוכל במקום רבו, לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרינן."

לפי מסקנת הסוגיה מותר לאכול קדשי קדשים בהיכל כפי שנלמד מהפסוק "בקדש הקדשים תאכלנו", אך אנו נתמקד לרגע בהוא אמינא של הברייתא- מאיזה דין רצינו לאסור אכילת קדשי-קדשים בהיכל וממילא מה חידש הפסוק במסקנה.

אפשרות אחת, אשר עולה מתוך ההקשר בגמרא, היא שהבעיה היא מצד ביזוי ההיכל. "אין אדם אוכל במקום רבו", ואכילת בשר, גם אם הוא בשר קרבן, מביעה זלזול בקדושתו הייחודית של ההיכל.

אמנם מדברי הברייתא עצמה אפשר להבין שהבעיה היא מצד דיני אכילת קדשי קדשים. קדשי קדשים נאכלים בעזרה בלבד, וממילא היה אפשר לומר שההיכל לא קדוש בקדושת עזרה המאפשרת לאכול אותם. (ואף שקדושתו גדולה יותר אין זה אומר שהיא כוללת גם קדושת עזרה, לפחות לפי ההוא אמינא)

השלכה אפשרית של שתי ההבנות הללו היא בשאלה מדוע עסקה הברייתא בקדשי קדשים דווקא-

א) לפי ההבנה הראשונה אכילת קדשים קלים איננה חשובה ומרוממת מספיק בכדי שיותר לעשותה בהיכל, גם לפי מסקנת הברייתא, וכך פסק גם ערוך השולחן העתיד (פג טו).

ב) לפי ההבנה השנייה פשוט שמותר לאכול קדשים קלים בהיכל, כפי שניתן לאוכלם בכל העיר ירושלים, ולא היה צורך לחדש זאת. כך ניתן להבין את דברי הקרית ספר (מעשה הקרבנות יא ז) שכתב שגם אכילת קדשים קלים כשרה בהיכל.

השלכה אפשרית נוספת היא בהבנת משמעות התיאור בברייתא "שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין". לפי ההבנה הראשונה חידושו של הפסוק הוא שאכילת קדשי קדשים דוחה את בעיית ביזוי ההיכל, ומסתבר שבשעה שאי אפשר לאכול בעזרה ניתן להיכנס להיכל בכדי לאכול. אמנם לפי ההבנה השנייה חידושו של הפסוק הוא רק שההיכל כשר לאכילת קדשים אם נאלצו להיכנס לתוכו מפחד הגויים, אך אסור להיכנס להיכל רק כדי לאכול. (ראה שערי היכל מערכה קנב שכתב שזו מחלוקת בין הגמרא והספרי)

הרב אברהם סתיו