זבחים | דף נה | אכילת קדשים קלים במחנה ישראל
במשנה ובגמרא (נה.) מבואר שבניגוד לקדשי קדשים שאכלים רק במחנה שכינה, קדשים קלים נאכלים בכל מחנה ישראל:
"
ת"ר: את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור - אמר רבי נחמיה: וכי ראשונים בטומאה אכלום? אלא טהור - מכלל שהוא טמא, טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב, ואיזה זה? זה מחנה ישראל."
הרמב"ם (בית הבחירה ז יא) מגדיר ומתחם את שלושת המחנות:
"שלש מחנות היו במדבר, מחנה ישראל והוא ארבע מחנות ומחנה לויה שנאמר בה וסביב למשכן יחנו, ומחנה שכינה והוא מפתח חצר אהל מועד ולפנים,
וכנגדן לדורות, מפתח ירושלים עד הר הבית כמחנה ישראל, ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור כמחנה לויה, ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה."
לאור האמורים מובן שניתן לאכול קדשי קדשים רק בתוך העזרה, "לפנים מן הקלעים", ואילו קדשים קלים ניתן לאכול בכל העיר ירושלים, כמבואר במשניות בפרקנו. אמנם קיים מקום נוסף שניתן אולי להגדירו כמחנה ישראל, והוא ערי החומה.
במשנה במסכת כלים (א ז) נאמר:
"עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבין לתוכן מת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו."
הר"ש בפירושו שם הביא מהספרי זוטא שיהושע קידש את כל ערי החומה בקדושת מחנה ישראל, ומשום כך מצוות שילוח מצורע קיימת גם ביחס אליהן.
בעקבות דברים אלו כתב הקרית ספר (על הלכות בית הבחירה פרק ז) שניתן באופן עקרוני לאכול קדשים קלים גם בשאר ערים המוקפות חומה ולא דווקא בירושלים, אף שבפועל זה בלתי אפשרי משום שבדרך מירושלים אל ערי החומה ייפסל הבשר מדין "יוצא".
אחרונים רבים כתבו שמדברי הרמב"ם ניתן ללמוד שלא כדברי הקרית ספר. בפירושו למשנה הנ"ל במסכת כלים כתב הרמב"ם:
"אמר ה' במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, ולפיכך יצא מכל עיר."
האחרונים דייקו מלשון הרמב"ם ששילוח המצורעים מערי החומה לא נובע מקדושתן של ערי החומה אלא מדין בגברא של המצורע אשר צריך לצאת מהערים המיושבות, ומשום כך לא ניתן ללמוד מדין שילוח מצורעים לדין אכילת קדשים קלים. אמנם בקרית ספר נראה שכתב את דבריו גם בדעת הרמב"ם.
ייתכן שמחלוקת האחרונים קשורה למחלוקת האמוראים בסוגייתנו בהבנת הברייתא שהובאה לעיל:
"אמר אביי, אמר קרא: ואכלתם אותה במקום קדוש, אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש, אפקה למחנה לויה, הדר כתיב: במקום טהור, אפקה למחנה ישראל.
רבא אמר: אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש, אפקה לגמרי, הדר כתב רחמנא: תאכלו במקום טהור, עיילא למחנה ישראל.
לדעת אביי קיים מדרג של קדושה במקומות בהם נאכלים הקרבנות- קדשי הקדשים נאכלים "במקום קדוש", ואילו בקדשים קלים הו"א שיירדו דרגה אחת וייאכלו במחנה לוייה, אך למסקנה הם יורדים שתי דרגות ונאכלים במחנה ישראל.
אך לדעת רבא קדשים קלים הופקעו לגמרי מדיני האכילה במקום קדוש, ומצד דיני הקדושה היו יכולים להיאכל גם מחוץ למחנה ישראל. אלא שקיים דין אחר שהם צריכים להיאכל "במקום טהור מטומאת מצורע".
מתוך הבנה זו של המחלוקת ניתן להציע שלדעת אביי יש דרישה מסויימת של קדושת מקום אשר מתקיימת דווקא בירושלים שקדושה בקדושת מחנה ישראל. אמנם לדעת רבא אין בכלל דרישה של קדושת מקום וממילא כל מקום שמצורעים לא נכנסים אליו, ובכלל זה ערים המוקפות חומה, ראוי באופן עקרוני לאכילת קדשים קלים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)