ארון - ארונות | 1

בשיעורים האחרונים עסקנו בהרחבה בשמותיו השונים של הארון, ובמשמעות הרוחנית של השמות לגבי מהותו של הארון.

בשיעור זה ברצוננו להתייחס לאזכורים המרכזיים של הארון בתורה ולבחון את משמעויותיהם. אחת ההשלכות המרכזיות של דיון זה, הינה השאלה כמה ארונות היו - האם ארון אחד או שניים, ובשאלה זו נתמקד בשיעור זה.

נבחן את המקורות ונציג את עיקרי הדעות בעניין.

תיאורי הארון השונים

תיאור הארון מופיע בנפרד בשני חומשים:

1. הארון ככלי במשכן בפרשת תרומה

הכלי הראשון המתואר בפרשת תרומה הינו הארון:

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב. וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית. וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב. וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם. בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ. וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

                                                                   (שמות כ"ה, י-כב).

מיקומו של ארון זה, הינו בחלק הפנימי המקודש ביותר של המשכן, כמפורש בהמשך:

"וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים"                                                     (שמות כ"ו, לג).

בתיאור עשיית המשכן ע"י משה, לאחר נתינת העדות אל הארון, שימת הבדים עליו ונתינת הכפורת על הארון מלמעלה, נאמר:

"וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"     (מ', כא).

 

אם נסכם את מה שניתן ללמוד מכאן על הארון ומיקומו, נאמר כך:

הארון הוא הכלי הראשון אותו מצוה ה' את בני ישראל לבנות במשכן. הוא עשוי עצי שיטים, מצופה זהב עם זר זהב, בדים וטבעות עשויים עצים המצופים זהב. מעליו, כפורת ושני כרובים עשויים מקשה זהב, מביניהם ה' נועד עם משה ומיקומו בקדש הקדשים.

התורה לא מפרטת כאן את ייעודו של הארון ואת משמעותו.

לגבי עיתוי הציווי - שאלה זו תלויה במחלוקת הראשונים היסודית אודות זמן הציווי של ה' את משה על המשכן בכלליותו ובתוכו הארון:

• דעת הרמב"ן האב"ע ופשטות הפסוקים היא כי הציווי ניתן בארבעים יום הראשונים בהם משה שהה בהר (על פי חשבון חז"ל, הכוונה היא בין ו' בסיון יום מתן תורה, לבין יז' בתמוז יום בו משה יורד עם הלוחות הראשונות ושובר אותם).
• דעת רש"י וספורנו על פי חלק מן המדרשים היא כי אין מוקדם ומאוחר בתורה גם בסוגיה זו. לפי דעות אלו, ציווי זה ניתן או בארבעים יום האחרונים (כלומר בין א' אלול ליום הכיפורים), או ביום הארבעים עצמו (ביום הכיפורים)^[1].

אלו שתי הדעות המרכזיות לגבי הציווי על עשיית המשכן כולו ובו הארון. ההבדל הגדול בין שתי האפשרויות הוא היחס בין המשכן לבין חטא העגל - האם הציווי קדם לעגל או שהוא מופיע לאחריו.

2.ארון עץ ככלי להנחת הלוחות השניים במעמד הר סיני בפרשת עקב

התורה בספר דברים אינה מתייחסת כלל למשכן. במסגרת תיאורו של משה רבנו את חטא העגל ופועלו להביא לידי מחילה של הקב"ה על החטא, מצטווה משה לפסול שני לוחות אבנים ולעשות ארון עץ:

"בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ. וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן. וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי. וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי. וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'"

                                                                      (דברים י', א-ה).

 

מפסוקים אלו ניתן לדייק את הדברים הבאים:

• הארון הינו ארון עץ - עצי שטים. לא מוזכר כאן לא ציפוי זהב, לא זר, לא בדים, לא טבעות ולא כפורת וכרובים.
• הייעוד המפורש של הארון הוא להניח בו את הלוחות השניים.
• אין כל התייחסות למקום בו יש לשכן את הארון.
• עיתוי הציווי זה הוא בארבעים יום האחרונים בהם משה עולה אל ההר. על פי חשבון חז"ל, הציווי הראשוני הוא בא' באלול, ואילו הירידה מן ההר ושימת הלוחות בארון הינה ביום הכיפורים. חשוב להדגיש כי בכל אופן, זמן בנית ארון זה קודם בהרבה לבנינו של המשכן המתחיל אחרי יום הכיפורים ומסתיים על פי המדרש בכ"ה בכסליו.

מעניין פירושו של הרס"ג על אתר המבאר "וכבר עשית לך". ייתכן שהוא מבין כי משה עשה מדעתו ארון עץ בו הוא שם את שברי הלוחות הראשונים. לפירושו דברי משה "וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי", מתייחסים אולי לארון שכבר נעשה על ידי משה ללוחות הראשונים. אמנם, פשטי הפסוקים אינם מורים כי ישנו כבר ארון, אלא שעל משה לעשות עתה ארון עץ שלא היה קודם, להניח בו את הלוחות.

היחס בין שני הציווים

מן הפסוקים בספר שמות ובספר דברים עולות מספר שאלות:

1. מה היחס בין שתי הפרשיות - בין התיאורים השונים של הארון?
2. האם מדובר על אותו ארון אלא שהתורה מתארת שני תיאורים שונים, או שמדובר על שני ארונות שונים.
3. אם מדובר על שני ארונות שונים, האם הארון המתואר בספר דברים הינו ארון זמני עד בניית המשכן או ארון נפרד ושונה?

בכל מקרה ישנם מספר דברים אותם לא פירטה התורה:

• בספר שמות, אין התייחסות לשאלה היכן להניח את הלוחות לאחר ירידת משה מהר סיני. אין כל ציווי על הכנת ארון לשמירת הלוחות.
• בנוסף, לאחר שבירת הלוחות, אין כל התייחסות לשאלה מה לעשות איתם והיכן להניח אותם. גם כאן אין כל ציווי להכין ארון שיוכל להכיל אותם.
• כמו כן, אחרי שימת הלוחות בארון העץ לא מפורט בתורה היכן להניח את הארון הזה, ולכמה זמן מיועד ארון זה לשימוש.

 

 

הראשונים נחלקו בסוגיה זאת ונביא כאן את דבריהם^[2]. נתמקד תחילה במחלוקת רש"י והרמב"ן המצטטים כחלק מהוכחותיהם את דברי חז"ל בנידון.

א. שיטת רש"י

"בעת ההוא - לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר לי פסל לך, ואחר כך ועשית לך ארון, ואני עשיתי ארון תחלה, שכשאבוא והלוחות בידי היכן אתנם. ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל, שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה משכן תחלה ואחר כך ארון וכלים, נמצא זה ארון אחר היה. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה"

                                                       (דברים י', א).

רש"י, קובע על פי הירושלמי (שקלים פ"ו, הלכה א) כי ארון זה אינו הארון שעשה בצלאל המתואר בשמות, והוכחתו היא מן העיתוי: את המשכן התחילו לבנות רק אחרי יום הכיפורים, כי הרי משה מצווה בפועל את בני ישראל לבנות את המשכן לאחר רדתו מן ההר עם הלוחות השניים ביום הכיפורים. ואילו כאן בספר דברים, משה מצטווה לעשות את הארון בא' באלול לפני עלייתו השלישית לקבלת הלוחות.

רש"י מוסיף כי ארון זה של ספר דברים היה יוצא עם ישראל למלחמה, ואילו מקומו של ארון בצלאל היה במשכן בלבד. ארון זה יצא למלחמה רק במלחמת אבן העזר בימי עלי, ועם ישראל נענש על מעשה זה כאשר הארון נשבה על ידי הפלישתים.

רש"י אינו מבאר מה היה מונח בארון הזה, ועל פי דעה אחת בחז"ל שברי הלוחות היו מונחים בארון זה. רש"י בעצמו מתייחס לכך במקום אחר:

"וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים - זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה"                 (במדבר י', לג).

יוצא כי לפי רש"י ארון העץ המוזכר בדברים הוא ארון המשמש במקביל לארון המצוי בקדש הקדשים, וארון זה הוא הארון היוצא למלחמה ובו נמצאים שברי הלוחות.

דעה זו תואמת את המובא בחז"ל בגמרא אודות ארון העץ שעשה משה:

"אשר שברת ושמתם בארון - מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון"     (בבא-בתרא יד:).

חז"ל מחדשים כאן דבר שאינו מפורש בפסוקים, כי שברי הלוחות מונחים בארון זה, ועתה מתווספים אליהם הלוחות השניים. זוהי כוונת חז"ל כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון "הזה", וככל הנראה הושמו הלוחות השבורים בארון הזה לאחר ירידת משה הראשונה, כאשר ה' ציוה אותו לבנות ארון נוסף, וזאת לפני שהונחו בו הלוחות השניים[3].

דעה אחרת לפירוש דברי הגמרא, מובאים בדברי התוספות בעירובין (סג:). התוספות מסבירים כי הגמרא מתייחסת לבית המקדש שנבנה על ידי שלמה, אז הוכנסו שברי הלוחות לארון שעשה בצלאל, ואילו עד ימי שלמה היו שברי הלוחות בארון שעשה משה.

הכנסת שברי הלוחות לארון שעשה בצלאל לאחר הבניין על ידי שלמה, נעשתה מפני שאז היתה מנוחה עדי עד. הארון הגיע למקומו הקבוע ומאז הוא בשלמותו כשבתוכו הלוחות השלמים והשבורים.

מעניין כי כאשר דוד מבקש לבנות את הבית, מתואר בדברי הימים כך:

"וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹקֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת"                                    (דברי הימים א כ"ח, ב).

הבית כולו נקרא כאן בית מנוחה לארון - ייעוד הבית הוא שהארון יגיע למנוחתו.

המשמעות הרוחנית של הכנסת שברי הלוחות לארון היא הקביעה כי אין צורך יותר להוציא את הארון למלחמות. ואכן, מבניין הבית על ידי שלמה, אין הארון כבר יוצא כלל מן המקדש למלחמה וזהו מקומו הקבוע.

הנצי"ב (דברים ל"א, כו) מבין כי לאחר שהלכו ישראל במדבר הניחו את שברי הלוחות בארון שעשה בצלאל, וכל פעם שיצאו למלחמה הוציאו את שברי הלוחות מן הארון הפנימי ולאחר המלחמה החזירו אותם לשם.

ייתכן^[4] כי מיד עם הקמת המשכן והכנסת הלוחות השלמים לארון בצלאל הוכנסו שברי הלוחות, אלא שלרמב"ן הם נשארו שם ולא הוצאו יותר ונגנז ארון העץ של משה, ואילו לרש"י בכל מלחמה הוציאו את שברי הלוחות מן הארון של בצלאל לארונו של משה ואז יצאו למלחמה איתו.

יוצא כי האמירה לפיה לוחות ושברי לוחות מונחים בארון מתפרשת על ידי רש"י כמכוונים לארון שעשה משה, ואילו לרמב"ן (הסובר בהסבר השני שלו כי ישנו רק ארון אחד) כמכוון לארון שעשה בצלאל.

לגבי מיקומם של שברי הלוחות הוצגו כאן שתי הבנות לגבי מיקומם האם הם מצויים בארונו של משה מהקמת המשכן ועד בניין בית ה' על ידי שלמה או כפי הבנת הנצי"ב מקומם הוא בארון של בצלאל וכשבפועל יצאו למלחמה הוציאו אותם משם והחזירו אותו לשם.

ב.שיטת הרמב"ן

ישנן מספר קושיות על שיטת רש"י המביאות את הרמב"ן להציע שתי אפשרויות אחרות:

"בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך - אחר שהתנפלתי לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה נתרצה אלי שיכתוב לוחות שניות, אבל היו הראשונות מעשה אלקים והמכתב מכתב אלקים, ובאלו צוה אותי שיהיו מחצב ידי והמכתב יהיה כמכתב הראשון באצבע אלהים:

וטעם ועשית לך ארון עץ - שתשים הלוחות בתוכו בעת שתרד. והיה הארון הזה כולו עץ הוא והמכסה אשר עליו מלמעלה כמנהג בכל הארונות, והיו הלוחות שם עד שנעשה המשכן, ואז עשו הארון המצופה זהב והכפורת אשר עליו זהב טהור. ולא אמר לו כן בלוחות הראשונות, לפי שהיה גלוי לפניו שישברם. וטעם ויהיו שם כאשר צוני ה' (פסוק ה), שהיו שם עד שנעשה המשכן, שצוני (שמות כה כא) 'ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך'. וזהו הטוב והישר בפסוקים האלה:

וכתב רש"י: ולא זהו ארון שעשה בצלאל, שהרי לא נתעסקו במשכן אלא לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה המשכן ואח"כ ארון וכלים, נמצא זה אחר היה. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה, ואותו שעשה בצלאל לא יצא במלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה. זה לשון הרב. ודברי אגדה הם שמצא כתוב בתנחומא. ויש לשאול ואחר שהוציא משם הלוחות ונתנם בארון שעשה בצלאל מה היה בזה, ולמה הוא יוצא עמהם למלחמה. ואומרים ששברי הלוחות היו שם, וכן באגדה. אבל דברי יחיד הם, שכך שנינו במסכת שקלים (ירושלמי פ"ו ה"א) תניא רבי יהודה ברבי אלעאי אומר שני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהיו שברי הלוחות מונחין בו וכו', ורבנן אמרי אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. ודעת רבותינו בכל מקום בתלמוד (ברכות ח:, ב"ב יד:, מנחות צט.) אינו כן, אלא לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ועוד אנה יעמוד הארון הזה עם הלוחות הראשונות כל ימי המדבר, כי במשכן בבית קדשי הקדשים לאחר הפרוכת אין שם שני ארונות. וכן שלמה לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד (מ"א ח ו - ט).

אבל הארון הזה של משה, כשנעשה ארונו של בצלאל גנזוהו כדין תשמישי קדושה. וזהו הנכון על דעת רבותינו, כי על דרך הפשט יתכן כי ועשית לך ארון עץ - ירמוז לארון שעשה בצלאל. וזה, כי מתחלה נצטווה משה על המשכן וכליו, והיתה המצוה הראשונה ועשו ארון עצי שטים (שמות כה י), כי היא עיקר הכוונה בכל המשכן להיות השם יושב הכרובים. ואחרי כן עשו את העגל, וכאשר נתרצה השם למשה ואמר לו שיכתוב על הלוחות האלו כמכתב הראשון צוהו בקצרה שיעשה ללוחות האלה ארון עץ, היא המצוה לו ללוחות הראשונות. והנה הזכיר לו המצוה הראשונה שבענין המשכן ושהכל תלוי בה, ומזה למד משה לעשות המשכן וכליו כאשר נצטווה מתחלה. ויהיה פירוש ויהיו שם כאשר צוני ה' - שהיו שם לעד לעולם, כאשר צוהו ה' מתחלה (שם שם כא - כב) 'ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו''. והנה ברדתו הניח הלוחות באהל מועד עד שיעשה הארון והמשכן, כי אלו לא שבר הלוחות הראשונות באהל מועד יהיו עד עשות בצלאל הארון. וכן שברי הלוחות על כרחנו שם היו, כי לא החזירם עמו להר. וראיה לזה, שלא הזכיר משה זו הצואה בסדר כי תשא, כי שם הזכיר ארון בצלאל בפירוש, וכאן לא הזכיר המשכן וכליו כי הם הרואים אותו, ולפיכך הזכיר זה בקצרה.

ואל יקשה בעיניך שאמר 'ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני לוחות אבנים' - כי השלים ענין הארון כאחד, כי הנה צוהו השם פסל לך וגו' ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ, שיעלה תחלה בלוחות ואחרי כן יעשה ארון עץ, אבל האריך לומר ואכתב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון - לומר שיהיו כראשונות במכתב וראוי שיהיו בארון המצוה כראשונות שאועד שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, ולכך השלים ואעש ארון - להשלים המצוה והמעשה בקצרה, ואחרי כן שב להאריך במוקדם. וטעם ואפן וארד מן ההר ואשם את הלוחות בארון אשר עשיתי - שעשיתיו ברדתי, ויהיו שם - לעד כאשר צוני ה' - להיות כבודו שוכן בתוך בני ישראל"                                             (דברים י', א).

הסברו הראשון של הרמב"ן, אותו הוא מגדיר הטוב והישר בפסוקים אלו הוא ההסבר הבא: ארון הזה כולו עץ והלוחות היו בו עד שנעשה המשכן, ואז עשו את הארון המוזכר בפרשת תרומה המצופה זהב ושעליו כפורת. הסיבה שלא נצטווה משה לעשות לוח כזה בלוחות הראשונות היא שהקב"ה ידע שישבור אותם, כוונת התורה באומרה "ויהיו שם כאשר צוני ה'" הכוונה שיהיו שם עד לעשיית המשכן.

במילים אחרות, ארון עץ הוא כלי זמני לקבלת הלוחות וכשנבנה בפועל המשכן, הלוחות הוכנסו אל הארון המונח בקדש הקדשים.

על פי עמדה זו, ייעוד הארון להכיל את הלוחות הוא מציאות זמנית עד השלמת בניין המשכן, וכשהמשכן הושלם הלוחות הוכנסו לארון המקורי שבמשכן והארון עצמו נגנז. לפי זה מובן גם מדוע זהו ארון עץ שאינו מפואר כל כך, ומובן במידה מסוימת מדוע התורה לא מציינת את מיקום הארון.

בהמשך, לאחר שהוא מביא את דעת רש"י אותם הוא מגדיר כדברי אגדה הנמצאים במדרש תנחומא, מקשה הרמב"ן על דעה זו מספר קושיות:

- הגמרא בבבא בתרא ובמנחות קובעת כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון - כלומר אין ארון אחד עם לוחות, וארון אחר עם שברי לוחות, אלא שניהם הלוחות ושברי לוחות מונחים בארון.

- בנוסף, היכן יעמוד ארון זה הרי אין בקדש הקדשים שני ארונות?

- כמו כן, שלמה מכניס לבית ה' בחנוכתו ארון אחד ולא שנים.

אלא מציע הרמב"ן כי כשנעשה ארון  בצלאל שהוכנס למשכן נגנז ארונו של משה כדין תשמישי קדושה המתואר בספר דברים.  על פי הרמב"ן עצמו ארון העץ המוזכר בדברים הוא הארון בפרשת תרומה שעשה בצלאל. ארון זה נמצא באופן בסיסי בקדש הקדשים, וכשהוציאו ארון למלחמה הוציאו את הארון הזה של בצלאל^[5].

בכל מקרה לפי שתי דעות אלו, הן של רש"י והן של הרמב"ן, התורה לא פירטה חלק משמעותי של הדברים ועל כן כתוצאה מכך בעצם נוצרו הדעות השונות בעניין. בשיעור הבא בעז"ה נעסוק במשמעות הדעות השונות.

 

.