ארון - ארונות | 2

בשיעור הקודם, ראינו את שתי השיטות העיקריות בראשונים בנוגע ליחס בין שני הציוויים על הארון: שיטת רש"י ושיטת הרמב"ן.

כזכור, לדעת רש"י היו שני ארונות: הארון אותו עשה בצלאל המתואר בספר שמות, וארון נוסף עליו צווה משה בספר דברים לסוף ארבעים יום, והוא הארון שהיה יוצא עמהם למלחמה. לעומתו, לדעת הרמב"ן בפועל השתמשו בארון אחד בלבד, ואת היחס בין הפרשיות הוא מבאר באחד משני האופנים:

1. מדובר בארון אחד, שנוסף לו ציפוי זהב בזמן בנית המשכן.
2. כשנעשה ארון בצלאל שהוכנס למשכן, נגנז ארונו של משה כדין תשמישי קדושה.

ההבדל העקרוני בין שני ההסברים של הרמב"ן הוא כי על פי ההסבר הראשון, ישנו רק ארון אחד בלבד המתואר אמנם בספר דברים כארון עץ ובספר שמות כארון המצופה זהב, עם זר, טבעות, בדים, כפורת וכרובים אבל למרות התיאורים השונים, הזמנים השונים והייעודים השונים, מדובר על ארון אחד בלבד. אולם על פי ההסבר הראשון, ישנו ארון זמני המיועד לאיחסון הלוחות עד בנין המשכן, אבל עם בנין המשכן נגנז ארון זה ואין הוא משמש יותר, ועל כן מבנין המשכן ואילך ישנו ארון אחד בלבד.

בכל אחת משיטות אלו של רש"י והרמב"ן ישנם מספר קשיים:

בשיטת רש"י:

• מעבר לעובדה כי הוא מסתמך על דעת יחיד בתנאים (עיין בשיעור הקודם), קושיות הרמב"ן והאברבנאל עליו אכן קשות.
• לא שמענו על ארון נוסף בקדש הקדשים (לא בשימת הארון בתוכו, לא בפירוק המשכן לקראת מסעות וכדו').
• כששלמה מכניס את הארון לקדש הקדשים, ישנו רק ארון אחד כמפורש בפסוקים.
• בפשטות לוחות ושברי לוחות באותו הארון (כמבואר בבבא בתרא יד.).

בשיטת הרמב"ן השניה:

• ארון העץ נעשה על ידי משה לפני שעלה אל ההר, ואילו ארון העדות נעשה על ידי בצלאל אחרי ירידת משה מן ההר.
• האם הגיוני שיוזכר בדברים רק ארון עץ ללא אזכור כפורת, כרובים, זהב, בדים, זרים וטבעות?

 

 

הארון והלוחות

ברצוננו לציין מספר נקודות הנובעות מתוך דברי הראשונים ונוגעות למחלוקת הראשונים הנ"ל, וליחס בין הארון לשברי הלוחות וללוחות השניים.

א. בשמות - השראת שכינה במשכן, בדברים - תמצית התורה

הרב תמיר גרנות בשיעורו[1] מציע לבחון את ההבדלים בין שני התיאורים על פי מהותם של הספרים שמות לעומת דברים:

בספר שמות, תפקיד הארון להיות מכון להתגלות ה', כחלק מהשראת השכינה במשכן כולו. לעומת זאת, בספר דברים תפקיד הארון להיות מקום ללוחות, עליהן כתובות המצוות החשובות שהן תמצית התורה כולה. הלוחות הם העיקר והארון הוא כלי קיבול ללוחות.

ב.חשיבות הזיקה בין הלוחות השלמים לשברי לוחות

טענת חז"ל כי בארון נשמרו שברי הלוחות הינה בעלת משמעות רוחנית. טענה זו מלמדת לא רק לזכור את מה שגרם לשבירת הלוחות, אלא גם את המדרגה שעם ישראל היה ראוי להיות בה לפני חטא העגל. הלוחות השניים, עם כל חשיבותן וגדולתן שנכתבו ע"י הקב"ה ושיש בהן מחילה גדולה לעם ישראל אחרי החטא, הרי הן בצלן של שברי הלוחות שגם פסילתן וגם כתיבתן היתה ע"י הקב"ה.

ג.הזיקה בין המלחמה לשברי הלוחות

מדוע הארון עם שברי הלוחות הוא שיוצא למלחמה?

האם לשם כך דרוש ביטוי להופעה האלוקית הקודמת למציאות החטא עד שעם ישראל יהיה ראוי לניצחון והדבר בא לרמוז כי רק מציאות רוחנית מתוקנת יכולה לאפשר השראת שכינה במלחמה?

ד.הזיקה בין הלוחות השניים בארון הפנימי למקום המרכזי של התורה במשכן

בשיעורנו בשנת תשס"ז עסקנו בשאלה מדוע הלוחות השניים נמצאים בארון הפנימי. טענו שם כי הדבר קשור להיות התורה לב המקדש, ואכמ"ל.

ה. היחס בין מנוחה ומלחמה בארון אחד ובשני ארונות

לדעת רבנן והרמב"ן הסוברים כי ישנו רק ארון אחד, ועקרונית הוא היוצא למלחמה, משמעות הדברים היא כי ההופעה האלוקית זהה בהשראת שכינה במקדש במצב מנוחה, ובהשראת שכינה במלחמה. אולם לדעת ר' יהודה בן לקיש ור"ש ישנם שני ארונות: האחד יוצא למלחמה והשני בפנים. ניתן להציע כי באופן עקרוני לשיטה זו ישנה הפרדה בין הגילויים השונים ארון נפרד יוצא למלחמה כשבכל העת נשאר הארון הפנימי ובו הלוחות בתוך המשכן עצמו, ואלו שתי הופעות שונות של גילוי שכינה במנוחה ובמלחמה.

התייחסות חז"ל

ראינו בסוגייתנו שתי שיטות עיקריות בראשונים בפרשנות לדברי התורה בספר דברים אודות ארון העץ. כאמור, השאלה העיקרית בה עוסקים הראשונים, רש"י והרמב"ן כל אחד לשיטתו הינה שאלה פרשנית, עם איזה ארון לזהות את ארון העץ המוזכר בספר דברים.

בחז"ל ישנם מקורות רבים ומגוונים המתייחסים לשאלה אם היה ארון אחד או שניים, ולהלן נביא שני מקורות מרכזיים בלבד^[2].

מענין כי מקורות אלו בחז"ל אינם עוסקים בשאלה הפרשנית, אלא בשאלה המהותית כמה ארונות היו עם בני ישראל במדבר. בהתאם לכך, ראיותיהם אינן מן הפסוק שהוזכר בספר דברים אלא מאירועים שונים הקשורים בארון, בעיקר בתיאור נסיעת הארון שלשת ימים לפני המחנה, ביציאת ישראל מהר סיני ובהשארת הארון במחנה כשהמעפילים עולים להר.

על בסיס פרשיות אלו, מביאים חז"ל ראיות שונות לדעותיהם מאיזכורים שונים של הארון בדברי הנביאים ולהלן נביא את דבריהם.

א. ירושלמי^[3]:

"תני רבי יודה בן לקיש אמר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד הדא היא דכתיב וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה, זה שהיו שברי הלוחות בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן, ופעמים הוא מתראה עמהן. ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. קרייה מסייע להון לרבנן אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, מילה דלא חמון מן יומיהון ((זה היה דבר שלא ראו מימיהם. משמע כרבנן שיצא רק פעם אחת, שאם היה יוצא עמהם בכל פעם, לא היה הדבר הפתעה להם). קרייה מסייע לרבי יודה בן לקיש ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלקים, והלא ארון בקרית יערים היה ((שם היה מקומו עד שדוד העלהו משם אלא משמע שהארון היה יוצא עמהם). מה עבדון ליה רבנן? הגישה אלי הציץ (הכוונה הייתה לארון שהציץ היה מונח בתוכו. ושאול בקש את הציץ כי רצה לשאול באורים ותומים, ואי אפשר לכהן הגדול לשאול רק אם היה לבוש בציץ). קרייא מסייע לרבי יודה בן לקיש הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות והלא ארון בציון היה מה עבדון ליה רבנן סכך שהוא כקירוי שאדיין לא נבנה בית הבחירה (כלומר, באמת הארון היה בציון ולא יצא למלחמה, ונקרא שהיה בסוכות כי היה יושב בתוך סכך שהוא כקירוי"     (שקלים ו', א).

ניתוח הירושלמי אומר כך: רבי יהודה בר אלעי בן לקיש סובר כי היו שני ארונות: האחד- באוהל מועד ובו התורה והראיה לכך הוא הפסוק "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" (במדבר יד), השני- ובו שברי הלוחות היה נכנס ויוצא עמהן ופעמים היה מתראה עמהן.

הפסוק המהווה הוכחה לארון הנמצא במחנה הינו הפסוק המתייחס לארון הנשאר בתוך המחנה בפרשת המעפילים. מעניין, כי אין הוכחה לשברי הלוחות היוצאים למלחמה בארון השני.

ואילו רבנן סוברים שהיה ארון אחד ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה, והפסוק המסייע לדעתם הוא הפסוק בשמואל המתאר את תגובת הפלישתים עם בוא הארון למחנה "אוי לנו מי יצילנו מיד האלוקים האדירים האלה". אימת הפלישתים מוכיחה כי הוצאת הארון לא היה דבר שהיו רגילים בו, ומכאן שהיה ארון אחד בלבד ורק פעם אחת יצא בימי עלי ונשבה, כדעת רבנן.

פסוק אחר המסייע לכאורה לרבי יהודה בן לקיש לקוח ממלחמת שאול במכמש בה הוא אומר לאחיה הגישה ארון האלוקים. אף על פי שהארון היה מוצב באופן בסיסי בקרית יערים, מתברר כי הארון היה יוצא בדרך כלל איתם למלחמה וזה כדעת רבי יהודה בן לקיש (רבנן מתרצים פסוק זה ומפרשים אותו בהקשר לציץ, כי שאול ביקש לשאול באורים ותומים כשהכהן הגדול היה לבוש בציץ).

פסוק נוסף המובא על מנת לחזק את דעת רבי יהודה בן לקיש הינו הפסוק שנאמר על ידי אוריה החיתי הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות, ומכאן שהארון היה רגיל לצאת איתם למלחמה (רבנן מסבירים פסוק זה כך שהיה יושב בתוך סכך שהוא כקרוי כי עדיין לא נבנה בית הבחירה).

לפי דעת ר' יהודה בן לקיש הדבר המעניין הוא כי הארון הפנימי בו התורה אין הוא יוצא למלחמה אלא הוא קבוע במקומו באוהל מועד, הארון השני ובו שברי לוחות הוא שיוצא עמם למלחמה ומתראה עמם.

הדבר הבולט שאינו מוזכר כאן אלו הלוחות השניים האם מקומן יחד עם ספר התורה המצוי במחנה או עם שברי הלוחות- אין הכתוב מתייחס לכך.

ב. ברייתא דמלאכת המשכן:

"ר' יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו, אחד שהיה יושב במחנה ואחד שהיה יוצא עמהם במלחמה והיו בו שברי לוחות, שנאמר וארון ברית ה' נוסע (במדבר י' ל"ג), וזה שהיה עמהם במחנה היה בו ספר תורה, הה"ד וארון ברית ה' ומשה לא משו מתוך המחנה (שם י"ד מ"ד). וכן הוא אומר בשאול, ויאמר שאול אל אחיה הגישה ארון האלקים (שמואל א י"ד יח), וכן באוריה הוא אומר, הארון וישראל ויהודה יושבים בסכות (שמואל ב' י"א יא), אבל ארון הברית לא יצא במלחמה אלא פעם אחת, שנאמר וישלח העם שילה וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות (שמואל א' ד' ד). ר' יהודה אומר לא היה בארון אלא לוחות הברית בלבד, שנאמר אין בארון רק שני לוחות האבנים (מלכים א' ח' ט)"                            (סוף פרק ו).

הפסוק המובא כראיה לארון שהיה יוצא עמהם למלחמה ובו שברי הלוחות הוא הפסוק המתאר את נסיעתו של הארון לפני המחנה, ביציאה של מחנה ישראל מהר סיני למדבר סיני. ואילו הארון הנשאר במחנה ובו ספר התורה, קשור לפרשת המעפילים בה הארון נשאר בקרב המחנה.

הפסוקים המובאים כראיה לדעה זו הם אמירת שאול לאחיה להגיש את ארון האלוקים, ודברי אוריה החיתי על הארון היושב בסוכות. אך ארון הברית יצא פעם יחידה במלחמת אבן העזר כנגד הפלישתים.

רבי יהודה לכאורה חולק על רבי מאיר ואומר כי בארון נמצאים לוחות הברית בלבד, וזאת על פי הפסוק המתייחס להכנסת הארון לבית הראשון^[4].

באופן בסיסי ישנם שני ארונות לדעת רבי יהודה בן לקיש: זה שבמחנה ובו ספר התורה, וזה היוצא למלחמה ובו שברי הלוחות.

לפי הירושלמי בשקלים, לרבי יהודה בן לקיש ישנם שני ארונות: האחד ובו הלוחות המונח באוהל מועד, השני- ובו שברי הלוחות היוצא עמהם למלחמה.

הירושלמי עסק בדבריו בעיקר בהוכחות מן הפסוקים, לדעתו של רבי יהודה בן לקיש לפיו ישנם שני ארונות.

מחלוקת התנאים

ברצוננו לשאול מספר שאלות בנוגע למחלוקת זו, מתוך הנחה כי אין כאן רק מחלוקת טכנית באופן הבנת הפסוקים, אלא ישנן כאן עמדות שונות בנוגע ליחס בין הלוחות, הארון והמשכן בעקבות מציאות חטא העגל.

על דעתו של רבי יהודה בן לקיש לפיה ישנם שני ארונות שונים, ניתן לשאול האם ישנה משמעות גם לעובדה כי את ארון העץ בנה משה רבנו בעקבות חטא העגל, ואילו את הארון השני עשה בצלאל כחלק ממכלול כלי המשכן עם בנייתו.

בהמשך לשאלה זאת ניתן לשאול מדוע ציווי זה על עשית ארון להנחת הלוחות נאמר רק בעקבות החטא ללוחות השניים, ולא נאמר ביחס ללוחות הראשונים? האם הלוחות הראשונים היו פחות זקוקים לשמירה מהלוחות השניים, או שמא כל המציאות הזאת קשורה בחטא?

בנוסף, אם כל ההפרדה בין הלוחות למשכן ובין שני הארונות הינה פועל יוצא של החטא, האם ייתכן להציע בדעות הראשונים בסוגיה זאת כי כל אחד לשיטתו. כלומר:

רש"י הסובר באופן עקרוני כי אין מוקדם ומאוחר בתורה וציווי ה' את משה לבנות את המשכן מתרחש אחרי חטא העגל הוא גם זה שסובר כי ישנם שני ארונות מקבילים כדעתו של רבי יהודה בן לקיש. ואילו הרמב"ן הסובר כי ציווי ה' את משה לבנות את המשכן קדם לחטא העגל הוא גם זה שסובר כרבנן לפיהם ישנו רק ארון אחד?

האם ישנו הבדל בין משה לבצלאל, על פי אישיותם ותפקידם?

האם ייתכן כי משה רבנו מבטא בחינה יותר עליונה ושלמה מאשר העשיה של בצלאל כשם שמצאנו בסוגיה של היחס בין המבנה לכלים^[5] או שאין להסיק כל מסקנה מכך בהקשר זה?

האם מציאות של שני ארונות מצביעה על הבחנה עקרונית בין ייעודו של הארון כמקום איחסון ללוחות ושברי לוחות לעומת הארון ובו ספר תורה שמקומו הברור הוא במשכן?

כאמור הצבנו כאן סדרת שאלות ובהן אפשרויות שונות להבין את המציאות. לא הכרענו בין האפשרויות אלא רצינו, בהנחה כי לא מדובר רק על ענינים טכניים לעורר כמה כיווני מחשבה.

שברי לוחות באמצע המחנה

בספרי מובאת דרך שונה מן הירושלמי בשקלים ומן הברייתא דמלאכת המשכן:

"'וארון ברית ה' נוסע לפניהם' ונאמר 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה' (במדבר י"ד, מד), יש אומרין שתי ארונות היו עמהן אחד לפנים מן המחנה ואחד באמצע המחנה. זה שהיה לפנים מן המחנה היתה התורה בתוכו, וזה שהיה באמצע המחנה היו שברי לוחות בתוכו"                                (ספרי זוטא על במדבר י,לג).

על פי הספרי זוטא, בארון שהיה באמצע המחנה (כלומר בארון שהיה למעשה בתוך המשכן) - בו היו שברי הלוחות, ואילו בארון שהיה לפנים מן המחנה, היתה התורה בתוכו - כלומר ספר התורה.

ייתכן על פי תפיסה זו כי שברי לוחות המזכירים באופן ברור את מציאות החטא הם אלו שנמצאים בתוך המשכן, על מנת להזכיר לא רק את מה שהיה אלא גם לחדד את משמעות המשכן כמקום המיועד להשראת השכינה באופן מתוקן (וזאת גם בלי לתלות תפיסה זו בהכרח בשאלת עיתוי הציווי של ה' את משה מתי לבנות את המשכן). ואילו התורה, ספר התורה המסכם את מכלול דבר ה' אל האדם, היתה מונחת בארון שהקדים את המחנה והראה לעם ישראל את הדרך .

שברי לוחות בארון

הגמרא במסכת בבא בתרא מנסה ללמוד מהיכן אנו יודעים כי שברי הלוחות מונחים בארון:

"ור''מ שברי לוחות דמונחין בארון מנ''ל נפקא ליה מדרב הונא דאמר רב הונא מאי דכתיב 'אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו' (שמואל ב ו', ב) מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ואידך ההוא מבעי ליה לכדרבי יוחנן ד''ר יוחנן א''ר שמעון בן יוחאי מלמד שהשם וכל כינויו מונחין בארון. ואידך נמי מיבעי ליה להכי! אין הכי נמי. אלא שברי לוחות דמונחין בארון מנא ליה? נפקא ליה מדתני רב יוסף דתני רב יוסף אשר שברת ושמתם - מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון"            (בבא בתרא יד:).

לדעת רבי מאיר, ספר תורה שכתב משה מונח בארון ואילו בנוגע לשברי הלוחות לומד רבי מאיר מדרשת רב הונא כי הלימוד הינו מן הפסוק המתאר את העלאת הארון על ידי דוד מקרית יערים לעיר דוד: "אשר נקרא שם שם ה' צבא-ות יושב הכרובים עליו".

אולי מכפילות השם נלמד כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, מן הפסוק הזה למד רבי יוחנן כי השם וכל כינוייו מונחין בארון.

רב יוסף למד את עניין שברי הלוחות שמונחים בארון מתיאור שבירת הלוחות על ידי משה רבנו בספר דברים "אשר שברת ושמתם" כלומר שבירתם ושימתם ככל הנראה על פי דעה זו באותו הארון.

מעניין לדון מעבר לדרשות הפסוקים, האם ישנה משמעות רוחנית שונה למקור לימוד הדין הזה.

לפי רבי יהודה בן לקיש- העניין הוא השם בו מכונה הארון שם שם ה' צבקות והיות והארון עם שברי הלוחות יוצא למלחמה ומופיעה פעמים המילה שם, אז לוחות ושברי לוחות מונחים בארון כשהמסגרת והעיתוי הם העלאת הארון לירושלים.

לפי רבנן- העניין מבוסס על עצם מעשה השבירה של הלוחות לצרף את שתי הבחינות^[6].

בכל מקרה, לפי ההבנה כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, המשמעות היא כי ישנה זיקה בין התכנית המקורית, בין ההויה הראשונית בה פסילת הלוחות וכתיבתם היא אלוקית, מציאות שקדמה לחטא למציאות בה רק הכתיבה אלוקית והפסילה אנושית, הנחתם ביחד לכאורה אומרת שלמרות המציאות של חטא העגל שגרמה לשבירת הלוחות עדיין חשוב ששברי הלוחות יהיו לצד הלוחות השניים על מנת שהחלום והציפיה הראשוניים עדיין יהיו לנגד עיננו.

לפי הברייתא דמלאכת המשכן, מקור הלימוד כי שברי הלוחות יוצאים למלחמה הינו הפסוק "וארון ברית ה' נוסע" כמתואר בבמדבר י, לג בנסיעה הראשונה של מחנה ישראל ממרגלות הר סיני לכיוון המדבר.

מעניין כי לפי הדעה שהארון השני נשאר במחנה היה בו ספר תורה ולא הלוחות. לפי זה, עיקר העניין על פי דעה זאת היא כי בתוך המחנה הארון צריך להכיל את ספר התורה את דבר ה' הכתוב המקיף והכולל המחייב לדורות ולא רק חוזה הברית המקורי של ההתגלות בהר סיני.

ארון עץ, מיקומו, מידותיו וצורתו

מעבר לעצם קיומו של הארון, להיותו ארון עץ שמונחות בו הלוחות, אין כל התייחסות בפסוקים לפרטים רבים הקשורים בו, ונתייחס אליהם בקצרה:

הרמב"ן (דברים י', א) מבין כי היה לארון כיסוי עץ מלמעלה. הסברה הפשוטה אומרת כי לא השאירו ארון זה עם לוחות ושברי לוחות גלוי ופתוח אלא כיסו אותו בכיסוי עץ.

סביר להניח כי מידותיו של ארון העץ דומות למידות הארון שבמשכן, וכך אומרים התוספות בחולין:

"וכה"ג פריך בפרק בא לו (יומא דף עב(: כתיב ועשית לך ארון עץ, וכתיב ועשו ארון עצי שטים, אף על פי שהיה ארון אחר מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה^[7]"

                                                                       (צב. ד"ה ברוך).

החתם סופר (שבת צב. ד"ה ולכאורה) מבין כי גובה הארון שיצא עמהם למלחמה, ועובי הכפורת שעליו, היו כמידות הארון והכפורת שבקדש הקדשים^[8].

לדעת האלשיך (מובא בזרע אברהם על הספרי בהעלתך פב), היה דין משא בכתף גם בארון שיצא עמהם למלחמה, וכן נראה כי היו לו טבעות ובדים מעצי שטים בלא ציפוי זהב.

לא מצוין בשום מקום היכן היה מונח ארון זה. המהרש"א (ברכות ס"ג:) מעיר כי בקרא לא הוזכר אלא שנטה משה אהל שלו, ואפשר שגם ארון ה' נטה שם. וביאר שנראה שזה הארון אינו הארון שהיה במשכן.אם כן, זה הוא הארון שיצא עמהם למלחמה , ומקומו היה באהל משה.

מבלי שנאריך כאן במהותו של אהל משה, היותו אהל הדיברות, כלומר המקום בו ה' מתגלה ומדבר עם משה יכול מאוד להסביר כי מיקום זה של הארון עם שברי הלוחות הינו באהל משה.

בנוסף למחלוקת התנאים אודות מספר הארונות ותכולתם, אין התייחסות מפורשת במקורות אודות מיקום הלוחות עצמם.

סיכום

בשני השיעורים האחרונים, עסקנו בשאלה הפרשנית ביחס בין הפרשה בדברים ההעוסקת בארון העץ שמשה עושה לאחסן את הלוחות השניים, לבין תיאור הארון כראשון בין כלי המשכן.

בחנו את שיטות רש"י והרמב"ן האם כרש"י מדובר על שני ארונות במקביל, האחד ללוחות והאחר במשכן, או כהרמב"ן המביא שתי דעות האם ארון העץ הינו ארון זמני לאיחסון הלוחות עד בנין המשכן או שמדובר על ארון אחד בשני תיאורים שונים. ניסינו להתבונן במשמעויות האפשריות של שתי הדעות.

ראינו את דברי חז"ל המשמשים כמקור לדעות רש"י והרמב"ן וההוכחות לשיטתם ומהו היחס בין דברי חז"ל השונים. לבסוף,התייחסנו לכמה פרטים הקשורים בארון העץ,מיקומו, מידותיו וצורתו.