ארון כפורת וכרובים: כלי אחד / שני כלים / שניים שהם אחד | 2

האם ישנם שני כלים או כלי אחד?

בשיעור זה נעסוק בשאלה האם ארון כפורת וכרובים הם כלי אחד, שני כלים נפרדים או שנים שהם אחד?

בכדי לנסות ולענות על שאלה זו, ראשית נתבונן בפסוקים באזכורים השונים של הכלים ונראה האם ניתן להסיק מהם מסקנות כל שהן.

1. בציווי הראשון של הקב"ה על מעשה המשכן, הכלי הראשון שמצטויים לעשות הוא הארון:

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים  אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב. וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל-צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל-צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית. וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב. וְהֵבֵאתָ אֶת-הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת-הָאָרֹן בָּהֶם. בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים  לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ. וְנָתַתָּ אֶל-הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר  אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל-אָחִיו אֶל-הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל-הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ"    (שמות כ"ה, י-כא).

הפרשה הינה פרשה אחת הכוללת בתוכה ארון כפורת וכרובים, כך בציווי וכך גם בביצוע (שמות ל"ז, א-ט).

לגבי שאר כלי המשכן, לכל כלי או לחלק מן המבנה, יש פרשה בנפרד החתומה בדרך כלל מלפנים ומאחור בפרשה סתומה או פתוחה. כך השולחן (שמות כה, כג-ל), המנורה (שמות כה, לא-מ), הקרשים (שמות כו, טו-ל), מזבח העולה (שמות כז, א-ח), החצר (שמות כז, ט-יט) ומזבח הקטורת (שמות ל, א-י). ברור כי בהיבט זה, אם ההנחה היא כי פרשיות פתוחות וסתומות מבטאות חלוקה נושאית או חלוקה ליחידות משנה - ארון כפורת וכרובים אינם פרשות נפרדות אלא פרשה אחת.

בתוך הפרשה, קיימת הבחנה והקבלה בין שני חלקיה (פסוקים י-טז מול פסוקים יח-כב), כפי שהראינו בשיעור הקודם. ההבחנה ברורה במיוחד מפני שניסוח העשייה של הארון הוא "ועשו ארון עצי שיטים" ואילו ניסוח עשיית הכפורת הוא "ועשית שנים כרובים זהב". בביצוע (שמות לז, א ו-ו) עשיית הארון הינה על ידי בצלאל "ויעש בצלאל את הארון עצי שטים", ואילו בעשיית הכפורת כתוב "ויעש כפורת זהב טהור".

על כן, אף על פי שמדובר בפרשה אחת כמכלול, קיימת הבחנה ברורה בין שני חלקיה: הארון מחד, ומאידך גיסא כפורת וכרובים.

2. באזכור הבא של הכלים בהקשר לעשיית הפרוכת אומרת התורה:

"וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (שם כ"ו, לג-לד).

התורה מתארת לכאורה את סדר הכנסת הכלים לקדש הקדשים אחרי שימת הפרוכת: ראשית הבאת ארון העדות אל מבפנים לפרוכת, ולאחר מכן נתינת הכפורת על ארון העדות.

נשאלת השאלה האם אכן התורה באה ללמדנו את סדר שימת הכלים?

אם נשווה את הציווי לביצוע, שם אומרת התורה:

"וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל-הָאָרֹן אֶת-הַפָּרֹכֶת"       (שמות מ', ג).

שם על פניו התורה מתארת תחילה את שימת הארון במקומו, בלא להזכיר כלל את הכפורת, ואחר כך ציון הפרוכת המגנה על הארון.

בשיעורנו השנה על נושא מיקום הכלים, אחד הפרקים עסק ביחס בין הארון לפרוכת המסך. שם התמקדנו יותר ביחס בין הארון לפרוכת ופחות ביחס בין הארון לכפורת אך ניתן להסיק מכך גם לגבי סוגייתנו.

הבאנו שם את התייחסותם של הרמב"ן, אור החיים הקדוש והנצי"ב לסוגיה. נזכיר כאן את תמצית דעותיהם ונבין את משמעותם לעניין הסוגיה שאנו דנים בה עכשיו.

הרמב"ן (שמות כ"ו, לג; מ', ג) מבין כי פרשה זאת אינה עוסקת בהגדרת הסדר, אלא בעשיית המשכן עצמו. על כן, העובדה שהכפורת מוזכרת אחרי הפרוכת אין משמעותה כי זהו סדר הכנסתם. והראיה, כי בפועל בביצוע, בהקמת המשכן עצמו נאמר:

"וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת אֶל-הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת-הַבַּדִּים עַל-הָאָרֹן, וַיִּתֵּן אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן מִלְמָעְלָה. וַיָּבֵא אֶת-הָאָרֹן אֶל-הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה" (שם, מ', כ- כא). 

כלומר, הסדר הוא נתינת העדות אל הארון, שימת הבדים ואחר כך שימת הכפורת, הבאת הארון אל המשכן ושימת הפרוכת.

בציווי ה' את משה על ההקמה מעניין כי הכתוב מציין רק את שימת ארון העדות והפרוכת והכתוב אינו מתייחס אל הכפורת. תשובתו של הרמב"ן כי הכתוב בסוף קיצר ולא הזכיר את העדות ואת הכפורת.

'אור החיים' מסביר (שמות כ"ו, לג) כי בפרשת תרומה הכתוב רצה לשלים את תיאור הפרוכת, ואת העובדה כי היא מבדילה בין הקודש לקודש הקודשים ועל כן התוצאה הישירה של המגמה הזאת היא כי הכתוב הקדים את נתינת הפרוכת להבאת הארון. אבל בפרשת פקודי, שם התורה תיארה את הדברים לפי הסדר שלהם ולכן הארון קודם לפרוכת.

הנצי"ב מתייחס בדבריו לדברי הרמב"ן ואלו דבריו^[1]:

"'ונתת את הכפורת על ארון העדות בקודש הקדשים' – ובמעשה כתיב להיפך, תחילה 'ויתן את הכפרת על הארון מלמעלה', ואח"כ כתיב 'ויבא את הארון אל המשכן'. וכבר עמד על זה הרמב"ן, ולא אמר בזה ישוב נכון.

אבל באמת יש לדקדק הרבה בלשון הכתוב (לעיל כ"ה, כא) 'ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה', האי 'מלמעלה' מיותר, שהרי אי אפשר באופן אחר להיות מונח על הארון. ותו, אמאי כתיבי תרי קראי בנתינת הכפורת. ותו, אמאי כתיב לעיל 'על הארון' סתם וכאן כתיב 'על ארון העדות'. ועוד קשה, לפי משמעות הפסוק שאנו עומדים דנתינת הכפורת רק בקודש הקדשם, א"כ היה ראוי לכתוב תחילה הבאת הכפורת לפנים, והכי מיבעי: והבאת את הכפורת מבית לפרוכת, ונתת אותה על ארון העדות'.

מכל זה למד משה שבעדו שיביא את הארון לפנים יביא את הכפורת עמו, אבל לא שיהא מונח יפה ומתוקן כל צרכו שיהא ראוי לעדות, אלא להניח את הכפורת על הארון איך שהוא ולהביאם יחד, ועל זו הנתינה כתיב לעיל 'ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה' ולא כתיב 'על ארון העדות', אע"ג שכבר הניח שם את העדות כמו שכתבתי לעיל מדכתיב לקמיה 'ונתת אל הארון את העדות וגו'', מ"מ לא נקרא עדיין 'ארון העדות' עד שהיהי נתון בקודש הקודשים.

ומשום הכי כתיב 'על הארון'- ולא יביא יחד באופן שיהיה קשור מן הצד.

'מלמעלה'- לאפוקי שלא יביא את הארון באופן שיהא דפנותיו למעלה ולמטה והפתח מן הצד, והכפורת תהא מונחת על הדופן העליון. משום הכי פירש הכתוב 'מלמעלה'- שתהא גם בנתינה ראשונה למעלה על הפתח כדרך עמידתו. זהו פירוש המקרא דלעיל. וכאן כתיב נתינה שניה שיהא נותן את הכפורת על 'ארון העדות' כראוי בקודש הקדשים. ובפרשת פקודי (מ',כ) במעשה ההבאה לא פירש הכתוב אלא נתינה ראשונה. ומדכתיב שם 'ויסך על ארון העדות' ידענו שתיקן את הנחת הכפורת כל צרכה עד שיהא נקרא 'ארון העדות'.

נמצאו כל המקראות ודקדוקיהן באו על הסדר, תחילה תלה הפרוכת ולא פירסו, אח"כ תיקן את בדי הארון שיהיו יוצאים למזרח, ואח"כ הניח את הכפורת עליו שלא מכוון כל צרכו והכניסם יחד, אח"כ תיקן את הכפורת כל צרכה, ואח"כ שלשל את הפרוכת. והכל 'מיד ה' עליו השכיל' להבין דיוק המקראות. ועיין מה שכתבתי להלן (מ', כ) רמז על מה בא הציווי לעשות בדיוק בזה האופן, ואין דבר ריק בתורה" (שמות כ"ו, לד).

הנצי"ב שואל מספר שאלות:

• מדוע נדרשת התוספת של המלה "מלמעלה", בתיאור הנחת הכפורת על הארון? באיזה אופן אחר ניתן להניח את הכפורת על הארון?
• מדוע נצרכת חזרה על אותו העניין? הרי בשמות כה, כא אומרת התורה "ונתתה את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" ואילו בשמות כו, לד חוזרת התורה ואומרת "ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים".
• היה ראוי לכתוב תחילה את הבאת הכפורת לפנים עם הארון ולא בתיאור נפרד.

תשובתו של הנצי"ב הינה כי מדברי התורה למד משה כי עם הבאת הארון לקדש הקדשים יביא גם את הכפורת. אולם, בהבאה זו הכפורת לא תהיה מונחת באופן סגור על הארון כך שיהיה ראוי לעדות, אלא יש רק להניח את הכפורת על הארון, ועל נתינה זו נאמר הפסוק בשמות כה, כא "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה".

בנתינה השניה המתוארת בשמות כו, לד "ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים" - מדובר על הנחת הכפורת כתקנה על הארון בקדש הקדשים. ועל כן נקרא הארון כאן בהקשר זה ארון העדות, בעקבות הנחת הכפורת כמכסה ראוי לארון.

לאור זאת מסכם הנצי"ב בסוף דבריו את סדר הנחת הכלים: תליית הפרוכת שתהיה מגולגלת למעלה, תיקון בדי הארון, הנחת הכפורת על הארון שלא במכוון והכנסתם יחד לקדש הקדשים, תיקון הכפורת ככיסוי שלם על הארון ואחר כך שלשול הפרוכת.

בהמשך פירושו הוא מבאר כי תחילה תולים את הפרוכת במקומה והיא מגולגלת למעלה, אחר כך מכניסים את הארון ואחריו הכפורת, ולבסוף משלשלים את הפרוכת התלויה והיא מבדילה אז בין הקדש ובין קדש הקדשים^[2].

השאלה האם דיון זה לגבי היחס בין הארון לכפורת מלמד אותנו משהו בנוגע ליחס בין שני הכלים.

במובן מסויים, אפשר להסיק מהצגתם הנפרדת כי מדובר על כלים נפרדים. אולם, יש גם מקום לדבר על שני מרכיבים שונים של כלי אחד, וזאת בפרט על פי הבנת הנצי"ב שהארון קרוי ארון העדות רק אם הכפורת נמצאת מעל הארון.

3. האזכור הבא של הארון הינו במסגרת הכלים הנמשחים בשמן המשחה, שם הכפורת כלל אינה נזכרת:

"ומשחת בו את אוהל מועד ואת ארון העדות"

                                                                      (שמות ל"א, כו).

סביר להניח כי התעלמות זו הינה על דרך הקיצור - התורה הזכירה את ארון העדות כשהכוונה היא כי הארון כולל בתוכו גם את הכפורת. אם זו הסיבה, בוודאי שמפסוקים אלו נראה כי הכפורת היא חלק מהארון וכלולה בו, גם אם יש לה מאפיינים ייחודיים משלה.

הנצי"ב לשיטתו, מנמק את העובדה שלא מוזכרת כאן משיחת הכפורת בדרך אחרת. לפירושו, המשיחה נעשתה אחר שהניח העדות בו וגם הכפורת אשר עליו כראוי, שהרי רק אחר כך נקרא 'ארון העדות'", ולכן המשיחה על הארון הועילה לכיסוי שמעליו לכפורת (כפי שנשנה במשנה במסכת פרה (פי"ב, משנה י) "הזה מי חטאת על המיחם היזה הכיסוי" - כלומר כשמזים על המיחם, על הכלי הגדול, גם הכיסוי נטהר בהזאה זו).

ניתן היה להציע תיאורטית כי הכפורת הינה הכלי בעל הקדושה הגדולה ביותר ועל כן אין הוא צריך משיחה. על פי תפיסה זאת, ניתן דוקא לומר כי לכפורת ישנו קיום עצמאי, נפרד מן הארון.

יוצא אם כן, כי אזכור הארון ללא הכפורת, יכול להתפרש לשני כיוונים הפוכים, האם הכפורת כלולה בתוך הארון וחלק ממנו, או שהכפורת הינה כלי עצמאי שלא נמשח כלל בגלל מדרגתו העליונה.

4. ההתייחסות הבאה של התורה לכלים היא אחרי בחירת בצלאל המצטווה לעשות את המשכן על כליו השונים:

"אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל-כְּלֵי הָאֹהֶל"      (שמות ל"א, ז).

האב"ע על אתר מסביר כי 'כלי האוהל' הם הפרוכת והמסך והקרשים והבריחים.

הנצי"ב מפרש את כלי האוהל כך: קרסיו, קרשיו, בריחיו, עמודו ואדניו, פרוכת המסך ומסך הפתח, כאן מוזכרים הארון לעדות והכפורת אשר עליו כלומר הכלי והמכסה על הכלי.

היות והכפורת והכרובים הם מקשה אחת והם מחומר שונה מאשר הארון, התורה מתייחסת אליהם כאל יחידה נוספת על הארון.

עדיין אין הוכחה כי אלו כלים נפרדים לגמרי היות והכפורת מוגדרת "ואת הכפורת אשר עליו" כלומר על הארון.

העובדה שלכיסוי הארון ישנו שם עצמאי הכפורת (הכוללת גם את שני הכרובים) אינה הופכת את הכפורת לכלי נפרד לגמרי אלא מייחדת לו מקום ותפקיד בכלי הכולל בתוכו ארון ומעליו כפורת וכרובים.

5. האזכור הבא של הכלים הינו בציווי משה את בני ישראל על בניין המשכן:

"אֶת-הָאָרֹן וְאֶת-בַּדָּיו^[3] אֶת-הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ"

                                                                     (שמות ל"ה, יב).

וכך גם בהבאת כלי המשכן אחר עשייתם למשה:

"אֶת-אֲרוֹן הָעֵדֻת וְאֶת-בַּדָּיו וְאֵת הַכַּפֹּרֶת"  (שמות ל"ט, לה).

הנצי"ב מעיר כרן על פי שיטתו (בפירושו לשמות כו, לד) כי לכאורה השם ארון העדות משמש רק לאחר שהונחה עליו הכפורת כראוי, ולכן היה ראוי לכתוב כאן רק 'הארון' כמו בשמות לה, יב. מסביר הנצי"ב כי האזכור "ואת בדיו" מלמד שהתורה נישאת תמיד (אפילו בגלות), ועל זה כתיב "ארון העדות".

6. בציווי האלוקי את משה להקים את המשכן נאמר:

"וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל-הָאָרֹן אֶת-הַפָּרֹכֶת"      (שמות מ', ג).

לא מוזכרת כאן הכפורת. אפשר בעקבות פירושו של הרמב"ן על אתר להציע כי כשם שהכתוב קיצר כאן ואמר "ושמת שם את ארון העדות" ולא הזכיר "ואל הארון תתן את העדות", כך ניתן לטעון כי קיצר גם בכך שלא הוזכרה הכפורת. אם כך ניתן לומר גם כאן שקיצור זה משמעותו היא כי הארון כולל גם את הכפורת, והבנה זו מחזקת בוודאי את התפיסה כי מדובר על כלי אחד.

7. האזכור האחרון בספר שמות של כלי המשכן הינו בהקמת המשכן בפועל על ידי משה:

"וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת אֶל-הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת-הַבַּדִּים עַל-הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן מִלְמָעְלָה. וַיָּבֵא אֶת-הָאָרֹן אֶל-הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה" (שמות מ', כ-כא).

פסוק כ' מתאר את השלמת כל המרכיבים הקשורים בארון: נתינת העדות, שימת הבדים ונתינת הכפורת מלמעלה, ואילו פסוק כא מתאר את הבאת הארון אל המשכן ושימת פרוכת המסך המסכה על ארון העדות.

העובדה שבפסוק כא נקרא הכלי על כל חלקיו "הארון", מחזקת גם היא את ההבנה כי מדובר בכלי אחד ולא בשנים.

הנצי"ב לשיטתו מבאר גם כאן, כי לפני הבאת הארון לקודש הקדשים הכפורת הייתה מונחת אורכה לרוחב הארון באופן זמני, ורק עם הכנסת הארון והכפורת לקדש הקדשים הייתה נתינה יפה - כלומר הכפורת הותאמה במדוייק להיות כיסויו של הארון במקומה הקבוע.     

8. במסגרת תיאור הכיסויים על כלי המשכן לקראת המסעות, מתארת התורה:

"וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ-בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד-כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו"

                                                    (במדבר ד', ה-ו).

גם כאן אין הכפורת מוזכרת ככלי בפני עצמו בנפרד מן הארון, אלא ארון העדות ככל הנראה כולל בתוכו את הכפורת והכרובים.

 

 

 

סיכום

סיכום התבוננותנו בתיאור התורה את הציווים על הקמת המשכן וביצוע הציווי, ובפרט את היחס בין הארון הכפורת והכרובים, מעלה כי בחלק מן המקרים התורה מפרטת את נתינת לוחות העדות בארון ואת הבדים וכן את נתינת הכפורת מלמעלה על הארון, ואילו בחלק מן ההקשרים, אין הכפורת מוזכרת וניתן להניח כי הכתוב כלל אותה עם הארון.

המסקנה הנובעת מכך הינה כי אף על פי שהארון, הכפורת והכרובים הם כלים שלכל אחד אפיונים משלו (חומרים, מיקום ותפקיד), הם מהווים חלק ממכלול אחד, ועל כן פעמים התורה יכולה לעשות שימוש בארון ככלי הכולל בתוכו גם את הכפורת^[4].

כך גם לפי הבנתו של הנצי"ב הארון עצמו אינו נקרא ארון העדות אלא רק לאחר שהונחה עליו הכפורת. התבוננות זאת מחזקת מאוד את ההבנה כי מדובר על שני מרכיבים של כלי אחד, ורק שניהם יחדיו מאפשרים לקרוא לארון - "ארון העדות".

ננסה עתה, לאחר העיון באזכורי הארון והכפורת לענות על השאלה שהצבנו בתחילת השיעור הקודם, האם מדובר על כלי אחד או שני כלים- וזאת על פי מהותם של הכלים (תוך כדי עניין זה, נתייחס לטיעונים של פר' מנחם הרן).

הנימוקים לפיהם מדובר בכלי אחד הם:

• תיאור שני הכלים מופיע בפרשה אחת. אין פרשה פתוחה או סתומה בין שני חלקי הציווי.
• בפסוקי הסיום של הציווי הראשוני, אומרת התורה:

"ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל"

                                                               (שמות כ"ה, כא- כב).

הכתוב כולל את שני הכלים כמכלול אחד וה' נועד ומדבר עם משה "מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות".

• כפי שראינו, הנצי"ב טוען כי אין הארון נקרא ארון העדות אלא אם כן כפורת וכרובים מעליו.
• בכל המקומות שראינו בהם התייחסות לכפורת, לארון ולכרובים, מוזכר רק הארון אבל הכוונה היא בפועל גם לכפורת והכרובים, וזהו שם כולל על דרך הקיצור של ארון כפורת וכרובים כמערכת אחת.
• הסברה הפשוטה מחייבת כי הארון לא יהיה פתוח ומגולה אלא מכוסה, הכיסוי המדוייק של הארון בצורתו ובמידתו זוהי הכפורת הזהה במידותיה למידות הארון ומהווה את הכיסוי המתבקש שלו.
• לא מצינו כל שימוש לכפורת באופן עצמאי בנפרד מן הארון ולכן אין הכפורת עומדת לעצמה.
• יש הגיון מהותי ביותר כי המקום של הויעוד של ה' עם משה מבין שני הכרובים יהיה ממש מעל הלוחות ומעל לספר התורה, המשמעות הרוחנית של הויעוד הינו מפגש סביב תורה ומצוות בו נמסרת התורה למשה בצורה חיה ואילו בארון מצויה התורה שבכתב החתומה מנתינתה.
• ישנה חשיבות עליונה לראות את הזיקה הפנימית וההדוקה בין התורה שבכתב ובין התורה שבעל פה.

מ.ד. קסוטו, בפירושו לספר שמות מתייחס אף הוא ליחס בין הארון, הכפורת והכרובים, והוא מבין כי מדובר על מכלול אחד:

"מכל מה שקדם ברור מה רבה החשיבות שהיתה מיוחסת אל הכפורת, ומשום מה נקרא קודש הקדשים גם בשם הכפורת (דה"א כ"ח, יא).

בכל זאת אין להניח, כפי שהניחו חוקרים אחדים, שהכפורת היתה נחשבת לחפץ בפני עצמו, נפרד מן הארון. קשר הדוק קושר את הארון ואת הכפורת, הם כשני חלקים של חפץ אחד, ואי אפשר לזה בלא זה. בלי הכפורת יישאר הארון פתוח מלמעלה והלוחות מגולים אלמלא שנניח שהיה לארון מכסה אחר, דבר שלא נאמר בכתוב ואינו נראה קרוב, ובלי הארון יחסר לכפורת בסיס, ויחסר הדום לכיסא. אמנם לכל אחד משני החלקים נודעת חשיבות מיוחדת, אבל הכל דבר אחד. ולא לחינם נקרא הכלל כולו ביחד, הארון והכפורת אשר עליו, בשם ארון סתם בכמה כתובים. ולא לחינם עוסקת כאן בשני החלקים פיסקה אחת, הפותחת בארון, והממשיכה בכפורת, והחוזרת בסופה אל הארון: 'ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה' לנוח עליו ולסגור אותו, 'ואל הארון', אל תוך הארון, 'תתן', כאמור בפס' טז', 'את העדות אשר אתן אליך', חזרה הבאה כאן כדי להדגיש את הדבר, שהכפורת וכנפי הכרובים סוככות על לוחות העדות. ויש לשים לב גם אל חזרת הפועל נתן: אני אתן אליך את העדות, ואתה תתן אותה אל הארון"            (שמות כ"ה, כב עמ' 233).

תחילה הוא מתייחס לנקודה מאוד מעשית, בלי הכפורת המשמשת ככיסוי לארון, יישאר הארון פתוח מלמעלה והלוחות מגולים והדבר אינו סביר. מאידך, בלי הארון יחסר לכפורת בסיס.

נקודה זאת אינה טכנית מעשית בלבד, אלא נקודה מהותית המבטאת את העובדה כי שני הכלים קשורים אחד לשני ומהווים יחדיו יחידה אחת משולבת. לכל אחד מן הכלים חשיבות ומעמד עצמי ויחד עם זאת הם משולבים כמכלול אחד.

הוא מצביע על כך שבציווי הראשון על הארון בפרשת תרומה בפסקה אחת התורה פותחת בארון ממשיכה בכפורת וחוזרת בסופה אל הארון.

החזרה של התורה על כך כי הכפורת שניתנה על הארון מלמעלה ואחר כך "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" באה להדגיש כי הכפורת וכנפי הכרובים סוככות על לוחות העדות.

הנימוקים לפיהם מדובר בשני כלים שונים:

• בציווי המקורי של ה' על עשיית הארון נאמר "ועשו ארון עצי שיטים", ואילו ביחס לכפורת כתוב "ועשית כפורת זהב" וכן ביחס לכרובים.
• מצד חומרי עשייתם:
  • הארון עצי שיטים.
  • הכפורת והכרובים מקשה זהב.
• לכל אחד מהכלים צורה שונה ותפקיד שונה:
  • הארון זוהי קופסה המכילה בתוכה חפצים מסוימים.
  • הכפורת היא כיסוי מעל הקופסה ומעליה שני הכרובים.
• צורת הארון היא מלבנית, הכפורת היא כיסוי לארון גם כן בצורת מלבן ומעליה הכרובים שצורתם מעוגלת ופונים אל המרכז איש אל אחיו.
• בהתאם לצורתו, תפקיד מרכזי של הארון הינו להכיל את לוחות הברית, תפקיד הכרובים: ביניהם נועד ה' למשה. בנוסף הביטוי אלוקי הצבא-ות יושב הכרובים רומז על תפקידם ככסא מלכות.
• אם הכפורת משמשת ככיסוי לארון בלבד, מדוע התורה מפרטת את מידותיה הרי הן זהות לארון. ציון מידותיה ומיקומה - על הארון מלמעלה - מבליטות את היות הכפורת נפרדת מן הארון.
• אין מונח המציין את הארון והכפורת ככלי אחד.
• מעניין מאוד הניסוח המופיע בדברי הימים א: "ויתן דוד לשמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת" (כ"ח, יא). קדש הקודשים נקרא כאן בית הכפורת וכביכול הוא מטביע את חותמו על החדר כולו. מעניין כי בהקשר זה לא מוזכר הארון^[5].

מנחם הרן מנסה להוכיח במאמר כי הארון והכרובים הינם שני כלים נפרדים ושונים^[6]. להלן נביא את עיקר טענותיו:

הוא מתחיל בתיאור מהותו של הארון ככלי המכיל את שני לוחות הברית מחד, ומשמש כמקום מושב הא-ל, כיסא מלכותי ובו מושב ריק מאידך[7]. לאור זאת הוא שואל, אם תפקידו של הארון הוא כסא, מדוע יש לו צורת ארגז ומדוע הוא נקרא ארון ולא כסא?

לאור שאלה זו, הוא מבקש להפריד הפרדה ברורה בין שני כלים כשלכל אחד תפקיד נפרד: הארון נועד להכיל את הלוחות, הכפורת והכרובים הם הכסא המלכותי.

להלן, הראיות לקביעתו:

• במקדש שלמה עומדים הכלים בנפרד:  הכרובים שבנה שלמה מחד, וארון הברית שהוכנס אל קדש הקדשים מאידך גיסא.
• בציווי התורה בספר דברים (י', א ואילך) מוזכר ארון עץ ללא זהב, בדים זר וכרובים.
• הארון בתקופת הנביאים ללא כפורת וכרובים.
• אצל הנביא יחזקאל, נתגלה לו מראה המרכבה עם הכרובים מחד אבל אין כל זכר לארון בנבואתו.
• בעיוננו בפרשה עצמה, ישנן שתי פסקאות אף שלא סומנו במסורה.

נתיחס בקצרה לטיעוניו של פרופ' הרן:

אם אכן תפקיד הארון להכיל את הלוחות ואילו הכרובים משמשים ככסא לשכינה, האם הבדלי התפקידים מחייבים לראות בהם כלים נפרדים?

לכאורה הביטוי "ארון ה' אלוקי הצבאות יושב הכרובים" מכוון בהחלט להבנה כי מדובר על כלי אחד, וישיבה על הכרובים כוללת את הישיבה על הארון כחלק ממכלול אחד.

במקדש שלמה אכן עומדים הכרובים שנוספו על ידי שלמה ככלי בפני עצמו, אך כשמכניסים את הארון לקודש הקדשים, מוכנס הארון המכוסה על ידי הכפורת והכרובים כמכלול אחד מתחת לכרובים שהוסיף שלמה. וכך דברי הרד"ק בפירושו שם:

"והכרובים שעשה בצלאל היו בשני קצות הכפורת על הארון והיה מכסה הארון כמו שהיה מתחילה, אבל אלו הכרובים היו כנפיהם גבוהים על הארון כי חמש אמות היה קומת הכרוב" (מלכים א ח', ו).

קשה להעלות על הדעת כי הארון שהוכנס לקדש הקדשים הוכנס פתוח ללא כפורת וללא כרובים.

אמנם כרובי שלמה הם חלק אינטגרלי מן הבנין עצמו ועל כן, תיאור בנייתם מופיע במלכים בפרק העוסק במבנה הבית, ועצם הציווי מלמד כי ישנה מציאות של כרובים העומדים באופן עצמאי. אך אין הדבר מלמד עקרונית על ההפרדה בין הארון מחד וכפורת וכרובים מצד שני.

הטענה כי בתקופת הנביאים, הארון עומד ללא כפורת וכרובים היא טענה שיש להוכיחה. אי הזכרת הכפורת והכרובים באותם מקרים בהם מוזכר הארון - אינה הוכחה, וניתן לטעון כי גם כאן, הכתוב קיצר וקרא את המכלול כולו ארון, כפורת וכרובים בשם ארון.

אי הזכרת הארון אצל יחזקאל הינה שאלה בפני עצמה. ייתכן באופן עקרוני  להציג תפיסה הדומה למה שנאמר בירמיהו:

"וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם-ה' לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית-ה' וְלֹא יַעֲלֶה עַל-לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ-בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד. בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל-הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם וְלֹא-יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע"

                                                           (ג', טז-יז).

ירושלים על פי תפיסת ירמיהו, מהווה כולה את כסא ה' ומציאות זו יכולה להיות תחליף להשראת שכינה רק במשכן, בקודש הקדשים.

ייתכן כי גם בתפיסת יחזקאל, עם הגדלה משמעותית כל כך של שטח הר הבית (חמש מאות קנים על חמש מאות קנים, כלומר 3000 אמה על 3000 אמה, כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי), ירושלים כולה הופכת להיות מעין כסא ה' כבירמיהו ואין התייחסות מיוחדת לארון ה'.