דילוג לתוכן העיקרי

אשרי יושבי ביתך

פתיחת המזמור

המזמור המקורי בתהלים נפתח במילים "תהלה לדוד", אך מסדרי התפילה הוסיפו שני פסוקי פתיחה הפותחים בביטוי "אשרי". מה משמעותה של תוספת זו?

הכנה לתפלה

הגמרא בברכות (לב:) מציינת את הפסוק "אשרי יושבי ביתך" כמקור למנהג החסידים לשבת בבית הכנסת ולשהות קודם התפילה, ולדידנו תוכל הזכרת הפסוק לבטא את חשיבות ההכנה הנפשית לתפילה, בשילובם של תכני המזמור העוסקים בהכנה.

פתיחה באשרי

"אשרי" היא מלה משמעותית המשמשת כפתיחה לרצפים חשובים ביותר, כמו כלל ספר תהלים ומזמור קיט, המוקדש לתורה. לדידנו, תוכל הפתיחה באשרי להתבסס על הרצון לעצב פתיחה שכזו גם ליחידה החשובה של מזמורי פסוקי-דזמרא.

סדר ומבנה

תוספת אשרי משפרת ומייפה את מבנהו של המזמור האלפביתי, ומאפשרת לו לפתוח בא', ולא כפתיחתו המקורית ב-ת'.

תכני המזמור

תחילת המזמור (פסוקים א'-ז') עוסקת בעצם אמירת השבח מצד האדם, מבחינת מעמדו ומחוייבותו כלפי שמיא. ואכן, הגרי"ד סולובייצ'יק, שהדגיש את פסוד"ז כמתיר לקראת התפילה, הרחיב במשמעותם של הפסוקים הראשונים באשרי - העוסקים בעצם ההיתר והלגיטימציה של האדם להודות ולשבח את בוראו וסובבים מסביב לפעולת השבח והודאה.

לעומת זאת, המשך המזמור עוסק בתאור של גדלות ד' וחסדיו כאשר התכנים המרכזיים הבאים לידי ביטוי במזמור הם נכונות ה' לעזור ולהעניק שפע לאדם והשגחתו המקיפה עליו במסגרת עולם הטבע (בהתעלמות כמעט טוטאלית מן ההשגחה ההסטורית, הבדל שבולט עוד יותר על רקע מזמורי קבלת שבת, העוסקים בעולם הטבע והבריאה אך עוסקים גם בהשגחה ההסטורית כהמשך ההלל שבטבע).

נקודה נוספת שיש לשים לב אליה היא המימד האוניברסלי של המזמור, הכתוב בצורה כוללנית ביחס לאדם באשר הוא. הרמב"ם (בהלכות מלכים פרק י') אף השתמש בפסוק "טוב ה' לכל" כפסוק המפתח המבטא את עקרון ההטבה עם כלל הבריות הכלול במושג דרכי שלום שאינם, לדעתו, כלי השרדות להבטחת השקט הבטחוני אלא אמירה עקרונית על יחס התורה לאומות העולם (אמנם, פתיחתו של המזמור ב"אשרי יושבי ביתך", ו"אשרי העם שככה לו", מתמקדת יותר בעמ"י, אך אין הפסוקים הללו חלק אינטגרלי מן המזמור של תהילה לדוד. בנוסף, הפסוק השני הוא פסוק הסיום של החטיבה הקודמת בתהלים, העוסקת במלחמותיו ויחודו של עמ"י).

הבדל נוסף בין חלקי המזמור קשור לצורת ההתייחסות לקב"ה. חלקו הראשון של המזמור עוסק בעיקר במימד השגב, ההוד והמלכות:

אֲרוֹמִמְךָ... וַאֲהַלְלָה... גָּדוֹל... וּמְהֻלָּל...

ואילו חלקו השני מתמקד בקרבה ובקשר האישי:

מַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי... קָרוֹב יְקֹוָק לְכָל קֹרְאָיו... רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה...

מקומה של הנ'

בעיה סגנונית בולטת במזמור (שאף עוררה את תשומת לבם של חז"ל) היא העדרותה של האות נ' מן המבנה האלפביתי. על דרך הפשט, מבטא החסרון את מוגבלות האדם לשבח בצורה מלאה ועל כך שאין שבחו שלם. הגמרא בברכות (ד.) מסבירה, שהנ' הוצאה מן הפרק בגלל הקשרה לעולם של נפילות וכשלים בהיותה האות הראשונה במילה נופל. היות והמוטיב המרכזי במזמור הוא ההשגחה המתנהלת על מי מנוחות, ללא אזכור סבל או קשיים, בא דוד לרמוז (אליבא דחז"ל) גם לנפילה האפשרית (ולכן הנ' נרמזת בפסוק הקודם - "סומך ה' לכל הנופלים").

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)