בבא בתרא | דף ח | פטור תלמידי חכמים ממיסים
הגמרא בסוף דף ז ע"ב ובדף ח ע"א פוטרת תלמידי חכמים ממסים שונים. בדף ז ע"ב רבי יוחנן וריש לקיש קובעים שתלמידי חכמים פטורים ממסים הקשורים לשמירה על העיר, מפני שאינם זקוקים לה. בדף ח ע"א אנו פוגשים פטור מקיף הרבה יותר: רב נחמן בר רב חסדא כלל את החכמים במס הגולגולת שהטיל, ורב נחמן בר יצחק טען כנגדו כי תלמידי חכמים פטורים מכל המסים, גם ממסים שאינם קשורים לשמירה.
לדעתו, דבר זה נלמד מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים. המקור בתורה הוא הפסוק "אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ" (דברים ל"ג, ג), והגמרא מציעה שני לימודים ממנו:
"(1) אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אפילו בשעה שאתה מחבב עמים [רש"י: שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך], כל קדושיו יהיו בידך [רש"י: כל קדושיו של ישראל בידך הם לשומרן].
(2) 'והם תכו לרגלך' - תני רב יוסף: אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, 'ישא מדברותיך' - לישא וליתן בדבורותיו של מקום".
יתכן ששני הלימודים הללו משקפים שתי דרכים שונות להבין את הפטור של תלמידי חכמים מכל המסים. על פי הלימוד הראשון, תלמידי חכמים אינם כפופים לבני אדם, אלא הם בידי ה', ועל כן אין בשר ודם יכול לחייבם במס. מן הלימוד השני משתמע שהפטור נובע ממעמדם ה'אַל-מקומי' של תלמידי חכמים: מס מוטל על אדם מכוח חברותו בקהילה; תלמידי חכמים אינם חברים גמורים בקהילה, ולכן אינם שותפים לחובותיה.
הנפקא מינה תהיה למס שלא הקהילה מטילה אותו, אלא המלך מטיל אותו על כל אזרח בפני עצמו. הלימוד הראשון פוטר תלמידי חכמים מעולו של בשר ודם - והמלך בכלל הזה. הלימוד השני, לעומת זאת, מגביל דווקא את קהילתו של התלמיד חכם, אך יתכן שאינו מגביל את המלך שהתלמיד חכם פעיל בתחומו. ואכן, הראשונים נחלקו בדין מס אישי שהטיל המלך על תלמידי חכמים, ודבריהם בעניין הובאו בספרו של רבי אלעזר סג"ל לנדא (נכדו של הנודע ביהודה) על הרמב"ם, יד המלך (הלכות תלמוד תורה פ"ו ה"י).
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)