בבא בתרא דף מד - שעבוד מיטלטלין לחוב

  • הרב אביהוד שורץ

הגמרא בדף מד ע"ב קובעת שמיטלטלין אינם משתעבדים לבעל חוב: אם לָווה אדם כסף מחברו ואינו יכול לפרוע, רשאי המַלווה לגבות את חובו מקרקעותיו של הלווה, אפילו נמכרו כבר לאדם אחר, אך אין הוא רשאי לגבות את החוב ממיטלטלין שמכר הלווה. לדעת הרמב"ם (הלכות מלווה ולווה פי"א ה"ז) זהו דין דאורייתא.

ההסבר הפשוט להלכה זו הוא דעתו של המַלווה. כאשר אדם מַלווה כסף לחברו, הוא מניח שהקרקעות שבבעלות הלווה תוכלנה לסייע, בבוא העת, בפירעון החוב. אמנם הלווה עשוי למכור את קרקעותיו, אך הארץ במקומה עומדת, ועל כן ניתן יהיה לתבען גם לאחר המכירה. מיטלטלין, לעומת זאת, מתאפיינים בניידות (כפי שמורה שמם): היום הם כאן, אך מחר הם עשויים להיות במקום אחר, שבו אי אפשר למצאם; לפיכך אין הלווה נותן דעתו עליהם מלכתחילה, ועל כן אין הם משתעבדים לחוב.

סברה זו, שההבחנה בין קרקעות ובין מיטלטלין תלויה בדעתו של המַלווה, מהווה יסוד חשוב בחידוש שחידשו הראשונים. בכתובות סז ע"א מתואר תרחיש שבו יכולה אישה לגבות את כתובתה מגמלים שהיו שייכים לבעלה המת. אמנם ככלל אין כתובה (ככל חוב אחר) נגבית ממיטלטלין שנמכרו, אך זהו דין מיוחד בגמלים. וכתבו התוספות שם (ד"ה גמלים):

"ומכאן פוסקין דמטלטלי דידן משתעבדי לכתובה... דאסמכתייהו עלייהו. ואין נראה לרבינו תם... אלא מחמת תקנת הגאונים גביא ממטלטלי".

רבנו תם והדעה הראשונה המובאת בתוספות חלוקים בדבר מקור ההלכה הנוהגת בימינו לגבות חוב ממיטלטלין: האם מקורה בסוגיה ההיא בכתובות, או שמא בתקנת הגאונים [הרמב"ם (הלכות מלווה ולווה פי"א הי"א) כתב אף הוא שזו תקנה של הגאונים, והוסיף: "וכן דנין ישראל בכל בית דין שבעולם"]. אבל הכול מודים שלמעשה ניתן לגבות חוב מסוגים שונים של מיטלטלין אם ברור שדעתו של המַלווה הייתה עליהם.

כאמור, הרמב"ם סבור שההלכה שמיטלטלין אינם משתעבדים לבעל חוב היא דאורייתא. בתפיסת עולמנו דיני דאורייתא הם דינים קבועים, שאינם ניתנים לשינוי או לרפורמה. ובכל זאת, בדיני ממונות שינויים מסוג זה הכרחיים, ולפנינו דוגמה ברורה לכך. בשנות הגלות כמעט שלא היו יהודים בעלי קרקעות, ועל כן היה הכרח לגבות חובות גם ממיטלטלין. מציאות זו התקיימה מתקופת הגמרא והגאונים ועד ימי האחרונים, וכפי שכתב למשל החתם סופר (חלק ה, חושן משפט, סימן ה'):

"משום דעיקר הונו של אדם הוא עתה במטלטלין יותר מקרקע, וכן אנו רואים באמת דאחד מאלף שיבוא לידי גביית קרקע".

לפנינו אפוא הלכה חשובה בהלכות גבייה ממיטלטלין, החושפת את גמישותו היחסית של תחום חושן משפט בהלכה, גמישות שקיימת אפילו בדיני דאורייתא.