בבא בתרא דף נו - "'דבר' ולא חצי דבר" בעדות חזקת ג' שנים

  • הרב ברוך וינטרוב

הגמרא בדף נו ע"ב מביאה את מחלוקת חכמים ורבי עקיבא אם יש חזקת ג' שנים כאשר על כל שנה מעידים עדים אחרים. רבי עקיבא פסק שאין כאן חזקה, שנאמר "על פי שני עדים... יקום דבר" (דברים י"ט, טו) - "ולא חצי דבר". חכמים סבורים שבמקרה כזה יש חזקה, אך הם מודים שעדות על "חצי דבר" פסולה במציאויות מסוימות, כגון "שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה", דהיינו כאשר באים להעיד על קטנה שצימחה שתי שערות, אך אין כת עדים אחת על שתי השערות, אלא על כל שערה מעידה כת אחרת.

מה ההבדל בין עדות השערות לעדות ג' שנים? מדוע חכמים קובעים כי אותם עדים צריכים להעיד על שתי השערות, אך בחזקת ג' שנים הם מכשירים צירוף של שלוש כתי עדים שכל אחת מהן מעידה על שנה אחת?

הרשב"ם ובעל המאור מסבירים שמכיוון ששערות נחשבות סימן גדלות רק אם שתיהן נמצאות יחד, בהכרח יכלה כל כת לראות את שתיהן, ומאחר שלא ראתה אלא שערה אחת, אין כאן "דבר" שלם. ג' שנים, לעומת זאת, מטבען אינן יכולות להיראות בבת אחת, ולכן ראיית שנה אחת אינה נחשבת "חצי דבר".

ברי"ף ובתוספות יש הסבר שונה. לטענתם, כל אחת מג' שנות החזקה היא דבר לעצמו, מכיוון שיש לה נפקותא הלכתית: היא מחייבת את האוכל לשלם על הפירות שאכל (אם לא הצליח להוכיח את החזקה). על כן ניתן לקבל גם עדות על שנה אחת בלבד, ולכשיצטרפו עדויות על שלוש שנים - תהיה ראיה לחזקה.

ומה סבר רבי עקיבא?

יתכן, כמובן, שהוא חולק על דעת חכמים בדין "'דבר' ולא חצי דבר" בכלל ומרחיב אותו יותר. אך אפשר שלפנינו מחלוקת פרטית בדיני ג' שנים. יתכן שלדעת רבי עקיבא, אין העדים מעידים רק על מעשה אכילה של ג' שנים, אלא עדותם כללית יותר: שהאדם שלפנינו 'מחזיק' בקרקע. אכן, הדרך להגיע לחזקה בקרקע היא אכילת ג' שנים, אך העדות אינה על מעשה האכילה אלא על מצבו של האדם כמוחזק בקרקע. לפי זה, קל להבין מדוע החשיב רבי עקיבא שלוש עדויות נפרדות על כל שנה בפני עצמה כ"חצי דבר": להבנתו, עדות על חזקה איננה סכום של שלוש עדויות על שנה ועוד שנה ועוד שנה, כי אם "דבר" בפני עצמו, שרק מי שראה שלוש שנות אכילה יכול להעיד עליו.

עוד על שתי התפיסות המוצעות כאן בהבנת עדות חזקת ג' שנים בדף היומיומי לדף לא.