בבא בתרא דף פב – קניין הלוקח בדרך לעומת קניינו בכמלוא אורה וסלו

  • הרב ברוך וינטרוב

המשנה (פא ע"א) אומרת כי מי שקנה שלושה אילנות קנה גם קרקע. "וכמה? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו" (גמרא פב ע"א–ע"ב).

על הדין הזה שאל רבי אלעזר: איך ייתכן שהלוקח זוכה בקרקע שסביב האילנות אך אינו זוכה (לדעת חכמים במשנה סד ע"א) בדרך אליהם, הנראית כצורך בסיסי יותר? ותשובתו – שיש הבדל עקרוני בין דרך לבין הקרקע שתחת האילנות: הדרך היא בקרקעו של המוכר, לפיכך אין הקונה זוכה בה; אבל קרקע כמלוא אורה וסלו היא תחת העצים, ועל כן נחשבת קרקעו של הלוקח.

מדברי רבי אלעזר משתמע שסבר כחכמים (שם) ש"מוכר בעין רעה מוכר" – ודלא כשמואל רבו, שפסק כרבי עקיבא ש"מוכר בעין יפה מוכר", והקונה אילנות יש לו דרך! רב נחמן בר יצחק שאל על כך את רבא, ורבא ניסה ליישב שרבי אלעזר הוכרח להעמיד את המשנה כחכמים, ועל כן הקשה ותירץ כשיטתם. אך הגמרא דוחה את ההכרח הזה, וקושייתו של רב נחמן בר יצחק נותרה בסוגיה בלא מענה. הרשב"ם (ד"ה דמי לא מודי) מסיק מכאן שרבי אלעזר אכן חלק על שמואל רבו בעניין זה. ברם, ייתכן שנוכל ליישב את הקושיה על ידי ביאור אחר בדברי רבי אלעזר.

בהמשך העמוד אביי שואל את רב יוסף: "אותן אורה וסלו – מי זורען?”. הריטב"א ביאר כי שאלתו של אביי נוגעת ביסוד קניינו של הלוקח בקרקע שסביב העצים: האם אכן יש לו קניין גמור בה, ולכן הוא זורעה, או שמא היא של המוכר, ואין לו ללוקח אלא שעבוד בה על מנת שיוכל לקטוף את פירותיו. ונראה שאלו שתי הבנות שונות בתכלית: על פי האפשרות הראשונה, יש ללוקח קניין גמור בקרקע, משום שמה שנצרך לעצים נמכר עמם; על פי האפשרות השנייה אין כאן תוספת למכירה, אלא רק שעבוד של הקרקע ללוקח על מנת שיוכל לממש את קניינו.

שתי הבנות אלו אינן תלויות כלל במחלוקת רבי עקיבא וחכמים, שהרי מחלוקת זו לא נשנתה כלל בעניין תוספות למכירה. רבי עקיבא לא אמר מעולם שהמוכר בית מכר גם את הבור או הדות מפני שמוכר בעין יפה מוכר. כל שאמר היה שהמוכר אינו משייר לעצמו שעבודים במה שנמכר, ואדרבה, הוא נותן ללוקח שעבוד ברכושו כפי הנצרך לגשת למה שקנה.

נראה אפוא לבאר, שרבי אלעזר הבין כי הקרקע כמלוא אורה וסלו קנויה ללוקח קניין גמור (ודלא כמסקנת אביי ורב יוסף). ממילא התעוררה – בין לרבי עקיבא בין לרבנן – שאלה: כיצד ייתכן שהדרך, שהיא צורך בסיסי, אינה קנויה ללוקח, ולכל היותר יש לו שעבוד להשתמש בה, ואילו קרקע כמלוא אורה וסלו, שהיא צורך משני יחסית לעצם ההגעה לעצים, קנויה לו לחלוטין? ורבי אלעזר מתרץ כי אף אם נאמר שקרקע כמלוא אורה וסלו קנויה ללוקח לגמרי, מפני שהוא זקוק לה, הדרך אינה נקנית לו. ומדוע? מפני שאת הקרקע שסביב העצים אפשר לראות כחלק אינטגרלי של הפרדס; אבל הדרך, שעוברת בשדה המוכר, ודאי אינה חלק ממנו, ואין בצורך של הלוקח בה כדי להקנותה לו.

אם כן, דבריו של רבי אליעזר אינם אליבא דרבנן דווקא, וניתן להבינם גם אליבא דרבי עקיבא.