בבא בתרא דף צח – גודלו של בית בעסקות שונות

  • הרב ברוך וינטרוב

"המוכר מקום לחבירו וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו – בונה ארבע אמות על שש, דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר: רפת בקר היא זו..." (משנה צח ע"ב).

הראשונים התלבטו אם לפנינו קביעה כללית בדבר גודלו של בית, או שמא המידות המובאות כאן נוגעות רק לבית חתנות ולבית אלמנות. מהמשך המשנה ניתן להבין שזוהי קביעה כללית:

"הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש; בית קטן – שש על שמונה..."

כאן מדובר ב"בית קטן", ולאו דווקא בבית חתנות ובית אלמנות. אם כן, יש להניח שגם רבי עקיבא הזכיר בית חתנות ובית אלמנות כדוגמות בעלמא, אך כוונתו לכל בית קטן. אלא שהראשונים הקשו על הבנה זו מן התוספתא המובאת בסוכה דף ג ע"א:

"בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות – פטור מן המזוזה ומן המעקה, ואינו מטמא בנגעים, ואינו נחלט בבתי ערי חומה, ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה, ואין מערבין בו ואין משתתפין בו, ואין מניחין בו עירוב, ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות, ואין האחין והשותפין חולקין בו".

מן התוספתא עולה בבירור כי גודלו המינימלי של בית הוא ארבע על ארבע, ומכאן ואילך – הרי זה בית לכל דבר. מדוע אפוא מחייבת המשנה לבנות ארבע על שש או שש על שמונה?

יש שפירשו כי המשנה מדברת כולה בבית חתנות ובבית אלמנות, שאין דרכם להיות פחות מארבע על שש או משש על שמונה. וכן כתב בשיטה מקובצת על אתר בשם הראב"ד, שאף בית קטן ובית גדול המוזכרים בסיפא של המשנה, היינו בית חתנות קטן או בית חתנות גדול; אבל "בית" סתם גודלו ארבע על ארבע.

אולם נראה שניתן ליישב את הסתירה בין המשנה לתוספתא בסוכה בדרך אחרת. המדייק במשנה ישים לב שאין היא מדברת כלל במוכר בית, אלא דווקא במוכר מקום או במקבל מקום לעשות בית. ובכן, מסתבר שניתן לחלק בין מכירת בית קיים לבין מכירת מקום לבנות בית או התחייבות לבנותו. על חילוק זה נתן את דעתו רב האי גאון בספר המקח, ודבריו מובאים בחידושי הרשב"א לסוגייתנו:

"ורבינו האיי גאון ז"ל כתב בספר המקח דהפרש יש בין זה למוכר בית בבתיו, דהתם לכולי עלמא כל שיש לו אפילו בית של ד' אמות על ד' אמות מראהו לו".

לדבריו, אדם שיש לו כמה בתים, ומכר אחד מהם ולא פירט איזה מהם מכר, יכול לתת לקונה בית מינימלי – ארבע על ארבע בלבד – כי גם שיעור זה חשוב בית; אבל המקבל עליו לבנות בית חדש חייב לבנות בית סטנדרטי, ולא בית מינימלי.

לפנינו אפוא שני סוגי עסקות, והתמורה בכל אחת מהן שונה. כאשר מדובר במכירת דבר מה קיים, יכול המוכר לתת לקונה כל דבר שהוא בגדר מה שהוסכם עליו, ובנידון דידן: אפילו דירה של ארבע על ארבע, שאף היא בגדר בית. אבל בעִסקה על יצירת דבר חדש מתחייב המוכר בשיעור הרגיל של הדבר שהוסכם עליו.