בבא בתרא | דף קכב | חלוקת הארץ בגורל

בפרשת פינחס אנו קוראים על מפקד בני ישראל בערבות מואב, שאחת ממטרותיו הייתה הכנה לחלוקת הארץ. בסיום המפקד מדגישה התורה (במדבר כו, נה–נו) פעמיים שיש לחלק את הארץ בגורל, והדבר נאמר שוב בפרשת מסעי (שם לד, יג), לאחר תיאור גבולותיה של הארץ.

סוגייתנו מבררת את אופן הביצוע של אותו גורל:

"ולא נתחלקה אלא בגורל... ולא נתחלקה אלא באורים ותומים...".

כאמור, על הגורל ציוותה התורה במפורש; אך למה נצרכה רוח הקודש של הכוהן הגדול, שיגלה באורים ותומים מהו החלק הראוי לכל שבט? הרשב"ם מפרש:

"ששואלים תחלה באורים ותומים קודם שיטרף הממונה בקלפי, ובכך מתקררה דעתן של ישראל, שרואין שהגורל היה עולה כמו שנתנבא תחלה ויודעים שחלוקה ישרה היא ולא היו מרננים בדבר".

הרשב"ם מסביר שהחלוקה נעשתה בשתי דרכים כדי למנוע 'רינונים' ולקרר את דעתם של ישראל. הרשב"ם אינו כותב בפירוש איזו דרך חלוקה הייתה עלולה להוביל לבעיה, והריטב"א משלים את הדברים ומבארם:

"כדי שלא יליזו על הגורל".

לדבריו, יש חשש שמי שיזכו בחלק טוב פחות מאחרים יוציאו לעז על הגורל.

האם חשש שכזה הוא אכן חשש ממשי? הלוא קרינו בספר משלי (יח, יח) ש"מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד", זאת אומרת: כוחו של הגורל הוא ליישב סכסוכים, ולא ליצור אותם! וכן נראה מסברה: הגורל נותן הזדמנות שווה לכול, וההכרעה מתקבלת באופן מִקרי לחלוטין. ובכן, מדוע היה חשש ללעז על הגורל של חלוקת הארץ?

אפשרות אחת היא שיוציאו לעז שהגורל לא נעשה כדין: שמא הציץ הטורף בקלפי בפתקים שהוא מוציא, שמא הופיע שמו של אחד השבטים על יותר מפתק אחד וכדומה. לעניות דעתי, קשה להניח שבני ישראל יחשדו ביהושע ובאלעזר הכוהן במעשי מרמה כגון אלה.

דומני שיש כאן עניין מהותי יותר. הביאה לארץ היא התחלה של דרך חדשה בעבודת ה': ישראל חדלים להיות אוכלי המן, הנהנים מהשגחת ה' המתמדת ומנסים גלויים, ומתחילים לחיות על פי חוקי הטבע – תחת גפן ותחת תאנה. אומנם ארץ ישראל היא ארץ שעיני ה' בה מראשית השנה ועד אחריתה, אבל החיים בה הם על פי חוקי הטבע.

מי שחי על פי חוקי הטבע עלול לטעות ולחשוב שאין יד ה' מעורבת ישירות במציאות, אלא הכול טבעי ומִקרי. כאמור, הגורל הוא הביטוי החזק ביותר למקריות – הכרעה על פי חוקי הסטטיסטיקה. לכן באה התורה להדגיש, דווקא לפני הכניסה לארץ, שאפילו הגורל, הנראה כאמצעי הטבעי והמִקרי ביותר, נתון להשגחת ה', וכמוהו גם החיים בארץ. אומנם לא תהיה זו השגחה גלויה כמו שהייתה במדבר, אבל השגחת ה' קיימת תמיד, ובייחוד בארץ ישראל. הכרזתו של אלעזר הכוהן על פי האורים והתומים, שפורסמה ברבים עוד בטרם עלה הגורל, מבהירה כי הגורל עולה על פי רצון ה', המנהיג את המציאות ומכוון אותה.

[עוד על הצורך בבירור כפול של חלוקת הנחלות – גורל ואורים ותומים – בעיונו של הרב ברוך וינטרוב לדף ק"ו.]