בבא מציעא דף מו - קניין חליפין

  • הרב שמואל שמעוני

בדפים מה ע"ב - מז ע"ב מופיע הדיון המרכזי בש"ס בקניין חליפין. קניין זה - המכונה גם "קניין סודר", ולעתים "קניין" סתם - משמש כקניין רב-תכליתי, שיכול לקנות קרקעות ומיטלטלין ואף ליצור חיובים כספיים. מקובל בשם הגאון ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק, שקניין חליפין איננו קניין במלוא מובן המילה, שהרי הוא נעשה בכלי שאין בו שווה פרוטה (מז ע"א), ואין כאן תמורה של ממש; לדעתו, מדובר בטקס שתכליתו לחזק את גמירות הדעת של המַקנה ולחולל באמצעותה את החלות הרצויה.

חיזוק ממשי לתפיסה זו ראה הגר"ח בדעת לוי (מז ע"א) שהסודר יכול - ואולי אף חייב (ראה תוספות ד"ה בכליו, ובהערה בגיליון) - להיות של המַקנה. אם המַקנה את הסחורה הוא גם זה שנותן את הסודר, אין בזה אפילו מראית עין של תמורה, ולכן ברור, טען הגר"ח, שמדובר בטקס לחיזוק גמירות הדעת (אמנם הדבר אינו פשוט בסוגיה שם, ואכ"מ) [על שיטתו זו של לוי ראה גם בדף היומיומי לדף מז; עוד על שיטת הגר"ח מבריסק בקניין חליפין בדף היומיומי למסכת קידושין דף ג].

ברם, המונח חליפין אינו מציין בש"ס רק קניין סודר סמלי, אלא גם סחר חליפין מובהק, כגון במשנה להלן ק ע"א: "המחליף פרה בחמור". האם אלו תופעות דומות?

רבנו תם (הובאו דבריו בתוספות מו ע"ב, ד"ה ופירי וד"ה ולרב, ובדף מז ע"א, ד"ה גאולה) סבר שאלו קניינים שונים, הנלמדים ממילים שונות בפסוק "על הגאולה ועל התמורה לקַיֵּם כל דבר" (רות ד', ז):

"'תמורה' - זו חליפין של שוה בשוה, דמהני לכולי עלמא אפילו בפירי; 'לקיים כל דבר' - לרבות אינו שוה בשוה, למר אף במטבע ופירי, ולמר דוקא בכלי".

לשיטת רבנו תם המחלוקות אם מטבע או פרי עושים חליפין נוגעות לקניין סודר דווקא, עקב מהותו הטקסית ומסר הרצינות שעליו להביע.

הסברנו, אם כן, את מהות קניין סודר לשיטת רבנו תם בדומה להבנת הגר"ח. כעת עלינו לנסות להבין את מהות "חליפין של שוה בשוה" לשיטתו. יש לציין שהפני יהושע (מה ע"ב ד"ה אתמר), אשר תקף את דברי רבנו תם בחריפות יוצאת דופן ("ואין אלו אלא דברי נביאות!"), הוסיף שבמישור המעשי הוא מסכים עמו:

"לעניות דעתי הקלושה יראה דאי אפשר בשום ענין לחלוק על זה ולומר שלא יועיל חליפין דשוה בשוה בפירות, דוודאי מהני, אבל לאו מטעמיה דרבינו תם... אלא דלדעתי חליפין דשוה בשוה לא צריכי לדברי קבלה, אלא קונה מדברי תורה קנין גמור, דהא קיימא לן הלכתא כרבי יוחנן דמעות קונה דבר תורה... והדבר ידוע דבכל מקום שאמרו כסף קונה אמרינן דשוה כסף ככסף... ואם כן כשמחליף פרה בחמור נעשה הפרה שוה כסף לגבי החמור, וכיון שמשך בעל החמור את הפרה הרי הגיע שוה כסף לידו, ואם כן נקנה החמור לבעל הפרה, דקנין הכסף שנתן בכל מקום שהוא הוה קנין גמור... ונהי דבמעות ממש קמו רבנן אמילתיה ובטלוהו משום שמא יאמר נשרפו חיטיך בעליה, אפילו הכי בחליפין כי האי גוונא שהיא מדין שוה כסף לא שייך האי טעמא לבטל זה הקנין, דאם כן כל שכן שיאמר בעל החמור שמשך כבר את הפרה: נשרפה הפרה שלך בעליה".

אך למרות דבריו, ודאי שהדרך הפשוטה יותר היא להכיר בחליפי שווה בשווה כקניין עצמאי, כפי גישת רבנו תם, ולא כיישום של קניין כסף. ובמה נבדל אפוא קניין זה מקניין כסף?

נראה שבקניין כסף לא רק התשלום הוא כסף או שווה כסף, אלא גם הדבר הנקנה הוא במובן מסוים שווה כסף. בקניין כסף הדגש הוא בערך הכספי של הסחורה, אשר נאמד בסכום שהקונה מוכן לשלם עבורה. אף אם לא נקבל הגדרה זו באשר לקונה - שאינו מעוניין כרגע בכסף, אלא במכשיר טלוויזיה, למשל - ברי שהדבר נכון מה שנוגע למוכר, שמוכן לשאת במחיר הכלכלי של מסירת הטלוויזיה תמורת סכום הכסף שיקבל. חליפי שווה בשווה, לעומת זאת, אינם עוסקים כלל בשווי כספי, כי אם בהחלפת גופים: כל צד מעוניין לקבל לידיו גוף מסוים, ללא עניין מוגדר בשוויו - וזה מה שמבדיל קניין חליפין מקניין כסף.

מקוצר היריעה לא נעסוק בהשלכות השונות של הבנה זו, ונותיר את המחשבה בעניין לקורא: כיצד יש לנתח לפי זה את המחלוקת אם מטבע נקנה בחליפין? ומה בדבר סוגיית קפידא בחליפין?

ראוי לציין כי הרא"ש (בתוספותיו מו ע"ב, ד"ה כיצד) סבר שיש לסייג את שיטת רבנו תם, וטען כי אף שפרי נעשה חליפין בחליפי שווה בשווה, אין זה אלא בחליפי פרי בפרי, אך לא ניתן להקנות כלי תמורת פרי, זאת אומרת: ההחלפה צריכה להיעשות בתוך אותה קבוצת חפצים. כיצד ניתן להבין תנאי זה? דומה שאם החפצים באים מקבוצות שונות מדי, אזי המכנה המשותף להם כבר אינו גופם, אלא שוויים הכספי; והרי כל עצמו של קניין חליפין מבוסס על החלפת הגופים! ויש עוד להאריך בזה, ואכ"מ.

לסיום נעיר כי התמקדנו כאן בשיטת רבנו תם, שהבחין בין שני מושגים שונים בתכלית המכונים שניהם קניין חליפין. אבל יש בראשונים גם גישות אחרות: יש שראו בחליפי שווה בשווה סוג של קניין סודר (ראה רש"י מה ע"ב, ד"ה מטבע; בעל המאור כז ע"א מדפי הרי"ף), ויש שראו בקניין סודר סוג של חליפי שווה בשווה (ראה חידושי הרמב"ן מז ע"ב, ד"ה ופי'; קידושין כח ע"א, ד"ה הא).