בבא מציעא | דף נא | יסודות דין אונאה (ב)

העיון הקודם עסק ביחס בין האיסור להונות ובין החובה להשיב את דמי האונאה. בעיון זה נרחיב על אודות חיוב ההשבה. חכמים הבחינו בין שלושה מצבים של אונאה:

א. המוכר גבה סכום גבוה עבור הסחורה, אך הפקעת המחיר לא חרגה משישית (שתות) ערך הסחורה, למשל: חפץ השווה 60 שקלים נמכר ב-65 שקלים (וכן להפך: הלוקח קנה את הסחורה במחיר זול מן הרגיל, אך ההוזלה לא חרגה משישית השווי האמתי).

ב. המוכר העלה (או הלוקח הוריד) את המחיר בשתות, למשל: חפץ השווה 60 שקלים נמכר ב-70 שקלים [הגדרה זו מוסכמת על הכול; לדעת שמואל (מט ע"ב), גם מכירת סחורה ששווייה 50 שקלים ב-60 שקלים היא אונאת שתות, משום ששיעור הפקעת המחיר עולה כדי שישית התשלום שניתן בעד הסחורה].

ג. המוכר הפקיע את הסכום ביותר משתות, למשל: חפץ השווה 60 שקלים נמכר ב-100 שקלים (וכן להפך).

אונאה פחות משתות

במצב זה המכר קיים, והמוכר גם אינו חייב להשיב ללוקח את האונאה. טעם הדבר ברור: הערכת מחיר הסחורה היא עניין סובייקטיבי ולא-מדויק, לכן נתנה התורה לצדדים מִרווח פעולה מסוים.

הראשונים נחלקו בהבנת דין זה. לדעת הרמב"ן (בפירושו על ויקרא כ"ה, יד), גם אונאה בשיעור כזה כלולה באיסור התורה. זאת אומרת: התורה אוסרת לשנות את המחיר אפילו בפרוטה; אך מאחר שבדרך כלל הצדדים מוחלים זה לזה על הפרשי מחיר קלים, המקח קיים.

לעומתו, כתב הרא"ש (בפסקיו לבבא מציעא פרק ד סימן כ): "או שמא כיון דדרך מקח וממכר בכך... הוי בכלל דמי מקח ואין כאן שֵם אונאה כלל; וצריך עיון". הרא"ש מחדש שסטייה קלה מן המחיר כלל אינה מוגדרת כאונאה, משום שהיא חלק מן המסחר המקובל, ולכן ברור שהיא אינה כלולה באיסור התורה.

אונאה יתר על שתות

במצב השלישי - אונאה יתר על שתות - המקח בטל. בראשונים מצאנו שני הסברים להלכה זו:

הסבר א: באונאה יתר על שתות המקח בטל משום שאונאה בשיעור כזה נחשבת מקח טעות (כשם שברור שאם ביקש הלוקח לקנות סוכר וקיבל מלח, בטל המקח).

הסבר ב: גם באונאה יתר על שתות קיבלו שני הצדדים את מבוקשם, והמקח אינו בטל מצד דיני מקח טעות אלא מכוח איסור התורה להונות.

למחלוקת בין שני ההסברים יש נפקא מינות שונות [ראה תוספות נ ע"ב, ד"ה ואילו; והמחלוקת בין המגיד משנה הלכות מכירה פי"ב ה"ד ובין השיטה מקובצת בסוגייתנו נ ע"ב, ד"ה וכתב הרמב"ם]; הצד השווה שבהם, ששניהם רואים אונאה יתר על שתות כחריגת מחיר בלתי-סבירה, המבטלת את המקח כולו.

אונאת שתות

ההלכה המעניינת ביותר נוגעת למצב הביניים: אונאה של שתות בדיוק. מחד גיסא, הטעות אינה גדולה מדי, ולכן המכר אינו בטל. מאידך גיסא, קשה לומר שהקונה מוכן למחול על הטעות שהטעו אותו (כדעת הרמב"ן), ואף לא ניתן לראות טעות בשיעור שכזה כתנודת מחיר מקובלת בשוק (כדעת הרא"ש). מאחר ששיעור שתות אינו כלול אף באחת משתי הקטגוריות שנידונו לעיל, הוא זכה למעמד עצמאי: המכר קיים, אבל מי שהונה חייב להשיב את האונאה.