דילוג לתוכן העיקרי

בבא מציעא דף צג - מבוא לדיני שומרים

המשנה בדף צג ע"א פותחת סדרה של סוגיות העוסקות בדיני שומרים. המשנה מונה את ארבעת השומרים ואת היקפי החיוב והפטור של כל אחד מהם. כמבוא לנושא נציג הפעם עניין יסודי, שמורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל הדגיש אותו בהקשרים שונים.

בין חיובי השומרים ניתן לזהות שני סוגים של מחייבים: א. מחייבים שהם חלק מהותי מדיני שומרים; ב. מחייבים כלליים בדיני נזיקין, המתבטאים גם בדיני שומרים. על הסוג הראשון מתייחסים חיובי השומרים הקלסיים: חיובו של שואל שהפיקדון ניזוק בידו באונס, חיובו של שומר שכר שהחפץ נגנב ממנו וכו'. הסוג השני כולל חיובים שונים, שהידוע שבהם נוגע לשיטת הרמב"ם והר"י מיגאש בדבר חיובו של שומר חינם. פסק הרמב"ם (הלכות שכירות פ"ב ה"ג):

"אם פשע בה - חייב לשלם, שכל הפושע מזיק הוא".

הראב"ד על אתר השיג על הרמב"ם וקבע נחרצות: "ואין פושע מזיק". מה באמת פשרם של דברי הרמב"ם? מדוע הוא רואה בפושע מזיק? אמנם השומר פשע ולא שמר על החפץ כראוי, אך ברור שלא הוא עצמו הזיק אותו בידיים!

התשובה לכך היא בסוג המחייבים השני. מסירת חפץ לידיו של שומר מגדירה בין המפקיד והנפקד מערכת יחסים חדשה, ובה גדרים ייחודיים. משמעות מערכת היחסים שבין המפקיד והנפקד היא שהנפקד אחראי לשמור על הפיקדון, ואם לא מילא את תפקידו, ניתן לראותו כמזיק של ממש. הרואה רכוש של חברו בשוק ואינו שומר עליו, ברור שלא ניתן לראותו כמזיק. אך כאשר אי-השמירה היא במסגרת של יחסי מפקיד-נפקד, והשומר אינו ממלא את החיובים ההלכתיים החלים עליו - או אז הדבר נתפס כהיזק.

על הדרך הזה ביאר הרב ליכטנשטיין גם הלכות נוספות בדיני שומרים, כגון שולח יד בפיקדון, שהופך לגזלן מחמת מעמדו כשומר (ראה בדף היומיומי לדף מד).

נמצאנו למדים שהלכות שומרים הן ביסודן הלכות המגדירות מסגרת ומערכת: בשעת העִסקה חלה על השומר חלות הלכתית, ולחלות זו - שמהותה המדויקת תלויה בטיב ההסכם - יש השלכות שונות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)