בבא מציעא דף קיד - טומאת אוהל במת נכרי

  • הרב אביהוד שורץ

סוגייתנו מספרת סיפור מעניין. רבה בר אבוה הסתפק בהלכה כלשהי בהלכות גביית משכון. את שאלתו הפנה לאליהו הנביא, שהיה עומד אותה שעה במקום מיוחד:

"אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים" (קיד ע"א).

מעשה זה עורר שאלות רבות: מה עשה אליהו הנביא באותו בית קברות? האם ניתן להכריע הלכה על פי דבריו, או שמא אמרינן "לא בשמים היא" (עיין שו"ת יביע אומר, אורח חיים א, סימן מ"א אות ל)? ועוד כהנה.

הגמרא עצמה בוחנת שאלה אחרת, שיסודה בהנחה דרשנית. ידוע מדרשו של רבי שמעון בן לקיש: "פינחס הוא אליהו" (ילקוט שמעוני פרשת פינחס רמז תשעא). מדרש זה מבוסס על חוש הקנאות המפותח של שני האישים, שממנו הסיק ריש לקיש כי מדובר בעצם באדם אחד (שחי כמה מאות שנים, עד שעלה בסערה השמימה). ובכן, אם אליהו הוא פינחס הכהן - כיצד עמד בבית קברות של נכרים? והלוא כהן אסור להיטמא למתים!

הגמרא מספרת כי אליהו השיב על התמיהה על פי דעת רבי שמעון בר יוחאי, שנכרים אינם מטמאים באוהל, זאת אומרת: הנוגע בגופה של גוי מת נטמא טומאה גמורה, אך המאהיל עליה או נמצא עמה באוהל אחד איננו נטמא כלל.

עמדתו של רבי שמעון בר יוחאי בעניין קברי נכרים נזכרת גם בסוגיות אחרות. התוספות בסוגייתנו (ד"ה מהו) טוענים שרבן שמעון בן גמליאל חולק על רבי שמעון בר יוחאי, ולדעתו גויים מטמאים באוהל כמו מתי ישראל. התוספות פוסקים כרבן שמעון בן גמליאל, ומוסיפים כי גם ההנחה שאליהו היה כהן איננה מובנת מאליה, ויש מדרשים העומדים כנגדה. הרמב"ם (הלכות טומאת מת פ"א הי"ג; פ"ט ה"ד), לעומת זאת, פסק בפשטות כאליהו, שקברי נכרים אינם מטמאים באוהל.

להלכה קיבל השולחן ערוך (יורה דעה סימן שע"ב סעיף ב) את דעת התוספות, אך לא בנחרצות: הוא פוסק כי "נכון ליזהר" מלהיטמא למת באוהל, אך אינו כותב איסור ברור. ואולם, אף ששיטת הרמב"ם לא נפסקה להלכה, הפוסקים צירפוה להקל במקרים שונים. כך למשל התיר הגאון ר' משה פיינשטיין (איגרות משה חלק ב סימן קס"ו) לכהן לבקר חולה בבית חולים של גויים, אף שיתכן שיהיה שם מת. היתר אחר שמצאנו בפוסקים הוא ההיתר לכהן ללמוד בבית ספר לרפואה שהגופות המנותחות בו הן גופות של גויים, שאינן מטמאות באוהל. אמנם להיתר הזה התנגד הגר"מ פיינשטיין (חלק ג סימן קנ"ה) בכל כוחו, וקבע בנחרצות שאסור לכהן ללמוד רפואה אפילו במוסדות של גויים.