בבא קמא דף כד – העדאה בשלוש פעמים

  • הרב ישי יסלזון

במספר מקומות בהלכה מצינו חזקות שנקבעות על פי הרגל של שלוש פעמים. החזקה היחידה שמקורה בתורה מופיעה במשנתנו, ועוסקת בשור מועד.

בסוגייתנו משווים בין שור מועד לזבה, שגם היא צריכה שלוש ראיות בשביל להיטמא בטומאת "זבה גדולה" כמבואר בפרשת מצורע (ויקרא טו).

בסוגיא במסכת תענית (דף כא ע"ב) משווים בין שור מועד לבין עיר שהוחזקה להיות נגועה בדבר:

"תנו רבנן: עיר המוציאה חמש מאות ואלף רגלי, כגון כפר עכו, ויצאו הימנה תשעה מתים בשלשה ימים זה אחר זה – הרי זה דבר. ביום אחד או בארבעה ימים – אין זה דבר. ועיר המוציאה חמש מאות רגלי, כגון כפר עמיקו, ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה – הרי זה דבר, ביום אחד או בארבעה ימים – אין זה דבר. דרוקרת עיר המוציאה חמש מאות רגלי הוה, ויצאו ממנה שלשה מתים ביום אחד, גזר רב נחמן בר רב חסדא תעניתא. אמר רב נחמן בר יצחק: כמאן – כרבי מאיר, דאמר: ריחק נגיחותיו – חייב, קירב נגיחותיו – לא כל שכן?"

תחום נוסף שנערכה השוואה בינו ובין דיני שור המועד הוא דיני ווסתות בנידה. אישה שראתה דם שלוש פעמים באותו הפרש של ימים או באותו תאריך בחודש – צריכה לשמור על דיני ההרחקות הנהוגים בנידתה באותו תאריך בחודש הבא למרות שעדיין לא ראתה בו (עיין שו"ת נודע ביהודה קמא סימן מו).

לרשימה זו ניתן להוסיף גם את דיני אישה קטלנית, אישה שהפילה שלוש פעמים, חזקת בנים שמתים מחמת מילה ועוד.

בכל המקרים הללו יש לדון מה תפקידן של שלוש הפעמים – האם הן יוצרות מציאות חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן, או שמא הן חושפות את המציאות – הקיימת זה מכבר.

לדוגמא: בשור מועד ניתן לומר שעד עכשיו השור היה תם ורק לאחר שלוש נגיחותיו הוא הפך למועד, אך אפשרות אחרת היא לומר ששור זה היה מועד מעולם ורק עכשיו הדבר נתגלה לעינינו.

אפשר להציע שבזה נחלקו התנאים במשנתנו:

ר' יהודה מצריך עדות על נגיחת השור בשלושה ימים, בעוד ר' מאיר מסתפק בשלוש עדויות ביום אחד. ר' יהודה דורש רציפות בנגיחות – כמה נגיחות ביום אחד עשויות לנבוע מכך שהשור היה נרגז באותו יום, ואינן ראיה על אופיו של השור. לעומת זאת, לדעת ר' מאיר כל שור שינגח שלוש פעמים יגרום לעצמו להיות מועד – הנגיחות עצמן הופכות את השור למועד ואין זה משנה אם הן מעידות על אופיו או לא.