בבא קמא דף לב – קבלת שבת

  • הרב ישי יסלזון

במשנה בעמוד א נאמר ששנים שהזיקו זה את זה ברשות הרבים פטורים. אומרת על כך הגמרא:

"מתני' דלא כאיסי בן יהודה; דתניא: איסי בן יהודה אומר – רץ חייב, מפני שהוא משונה; ומודה איסי בע"ש בין השמשות – שהוא פטור, מפני שרץ ברשות".

היתר דומה מצינו ברמ"א בהלכות מגילה (סימן תרצה)

"ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים, פטור מלשלם".

בשני המקרים אין חובה על האדם להיזהר, מכיוון שהוא עסוק במצווה (בדומה למה שמצינו בדף ל לגבי נר חנוכה).

ממשיכה הגמרא ושואלת איזו מצווה יש בערב שבת:

 "בע"ש מאי ברשות איכא? כדר' חנינא, דאמר ר' חנינא: בואו ונצא לקראת כלה מלכתא; ואמרי לה: לקראת שבת כלה מלכתא. רבי ינאי מתעטף, וקאי ואמר: בואי כלה, בואי כלה".

השבת נקראת כאן גם כלה וגם מלכה, ומסביר המהרש"א את פשר שני השמות הללו:

"קרא השבת כלה ע"פ מ"ש לכל יש בן זוג ולי לא נתת בן זוג, א"ל כנסת ישראל יהיה בן זוגך כו', והשבת גופיה היא כנשואה לישראל. אבל בפניא דמעלי שבתא היא כהכנסת כלה לחופה, וכמו שע"י הקדושין בהכנסתה לחופה נעשית הכלה נשואה – כן השבת בהכנסתו בקידוש היום נעשית כנשואה לישראל. וקראה מלכתא – שהיא כלת המלך, דכל ישראל בני מלכים הם".

בנוסף, לכאורה יש כאן מחלוקת בין האמוראים – רבי חנינא נהג לצאת לקראת השבת וכך גם אמר בפירוש, בעוד שרבי ינאי הבין שהשבת מגיעה אליו ולכן הוא קרא לה לבוא. את פשר הסתירה הזו אפשר להסביר ע"פ סתירה, לכאורה, בין שני פסוקים במעמד הר סיני. בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, ב) נאמר: "ה' מסיני בא". מכאן נראה שהקב"ה יצא לקראת בנ"י במעמד הר סיני, אך בפסוקים המתארים את מתן תורה (שמות יט, יז) נאמר "ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה", ומשמע שבני ישראל הגיעו לקראת הקב"ה.

ישובם של שני הפסוקים מופיע בדברי רש"י (שמות יט, טז-יז), המסביר שהקב"ה יצא לקראת ישראל והקדים לחכות להם בהר סיני. מעמד הר סיני מייצג את החופה של בני ישראל והקב"ה (עיין בהקדמת המקנה לספרו). לכן הקב"ה 'כפה עליהם הר כגיגית', ולאחר חטא העגל בני ישראל נחשבו כ'כלה המזנה תחת חופתה'. רבות מהלכות החתונה נלמדות ממעמד הר סיני, ואולי הדברים שהבאנו כאן הם הסיבה לכך שעד היום נוהגים ישראל שהחתן מגיע אל הכלה (בואו ונצא לקראת כלה), ולאחר מכן הוא הולך ומחכה לה בחופה (כמנהג הקב"ה במעמד הר סיני) והכלה יוצאת לקראתו (בואי כלה). וכך, בכל ערב שבת, אנו פוסקים כר' חנינא וכר' ינאי ואומרים: "לכה דודי לקראת כלה" כר' חנינא, ו"פני שבת נקבלה" כדברי ר' ינאי.

יהי רצון שנזכה להינשא לשבת בקידוש היום, לצאת לקראת כלה ולחכות לבואה.