דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף לז | מועד לשבתות

סוגייתנו עוסקת בשוורים שמועדים רק למקרים מסויימים. בתחילת הגמרא נחלקו רב זביד ורב פפא:

"איתמר, רב זביד אמר: ואינו מועד תנן, רב פפא אמר: אינו מועד תנן".

על פי רב זביד השור צריך להוכיח את תמותו כמו שהוא מוכיח את מועדותו, כלומר – על השור לא לנגוח שלוש פעמים שוורים גדולים, ולנגוח שלוש פעמים שוורים קטנים, ורק אז הוא יחשב מועד לקטנים ולא לגדולים. לעומת זאת, לדעת רב פפא די בכך שהשור ינגח ג' פעמים שוורים קטנים, ובכך הוא מוכיח ממילא שהוא אינו מועד לגדולים.

לדעת רב זביד ברור מדוע נקבע מעמדו של השור כמועד לקטנים בלבד, שהרי השור הוכיח בפירוש שהוא אינו נוגח גדולים, אך לרב פפא נראה שיש הבדל מהותי בין קטנים לגדולים ולכן העובדה שהשור נוגח קטנים אינה גורמת לו להיות מועד גם לגדולים. דברים אלו נכונים בכל הדוגמאות במשנה, אך אנו נתמקד בשור מועד לשבתות. הדיון לגבי שור מועד לשבתות מופיע בסוף המשנה כדו שיח בין ר' יהודה לחכמים:

"אמרו לפני רבי יהודה: ה"ז מועד לשבתות ואינו מועד לחול? אמר להם: לשבתות – משלם נזק שלם, לימות החול – משלם חצי נזק. אימתי הוא תם? משיחזור בו ג' ימי שבתות".

לא מצאנו בגמרא שור שיהיה מועד רק לימי שלישי, ויש לדון במה זכתה השבת שדווקא לגביה ישנה העדאה מיוחדת. בירושלמי בב"ק (פ"ד ה"ב) נאמר:

"הוינן סברין מימר מאי טעמא דר' יודה מכיון דו חמי לון לבושין נקיין עוד הוא משנה דעתיה".

הירושלמי מבין שהשור רואה את בגדיהם הנקיים של ישראל, ודבר זה משפיע על התנהגותו וגורם לו לנגוח. את פירוש הירושלמי הביאו התוס' (ד"ה 'הרי הוא מועד לשבתות'), לעומת רש"י שפירש בצורה שונה:

"הרי הוא מועד לשבתות – לפי שהוא בטל ממלאכה וזחה דעתו עליו".

על פי רש"י העובדה שהשור נח ממלאכתו היא זו שגורמת למצב הרוח הנגחני שלו.

הראשונים הביאו שתי נפקא מינות בין טעמו של רש"י לטעם הירושלמי: השיטה מקובצת בשם תלמידי רבינו פרץ סובר שטעמו של הירושלמי נכון דווקא בשור שנגח אדם, מכיוון שבני האדם הם אלו שמשנים את לבושם ביום השבת, מה שאין כן לטעמו של רש"י – שנכון הן לגבי שוורים והן לגבי בני אדם. המאירי מביא כנפקא מינה שניה את השאלה האם שור שמועד לשבתות יהיה מועד לימים טובים. ע"פ הירושלמי לכאורה הוא הדין בימים טובים, משום שגם בהם הולכים בבגדים נקיים, ולעומת זאת לדעת רש"י השור אינו בטל ממלאכה לחלוטין ביו"ט שכן מלאכת אוכל נפש מותרת.

בשיטה מקובצת בשם הרשב"א מופיעה שיטה המסבירה שרש"י והירושלמי הסבירו רק מדוע המשנה שלנו בחרה בדוגמא של שור שמועד לשבתות, אך באמת שור יכול להיות מועד גם לימי שני או שלישי, כמו שמצינו שור שמועד לראשי חודשים או לתשיעי בחודש. ע"פ הבנה זו בכלל לא משנה האם יש הגיון מאחורי נגיחותיו של השור, וכל חוקיות – אפילו ללא הגיון – תהפוך את השור למועד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)