בבא קמא דף סז – פסול שאובין במקוה

  • הרב ישי יסלזון

הגמרא מקשה על ר' זירא, הסובר ששינוי השם שאינו חוזר לברייתו נחשב שינוי, מברייתא הנוגעת להלכות מקוואות:

"צינור שחקקו ולבסוף קבעו - פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו - אינו פוסל את המקוה; ואי אמרת שינוי השם מילתא היא, אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל!"

ומתרצת הגמרא:

"שאני שאיבה, דמדרבנן היא".

ישנן כמה שיטות בראשונים בנוגע לפסול מים שאובים במקוה. שיטת ר"י (תוספות פסחים יז ע"ב ד"ה אלא) היא שאפילו מקוה שכולו שאוב אסור רק מדרבנן, וכך עולה מלשון הרמב"ם (מקוואות ד, ב):

"מדברי סופרים שהמים השאובין פוסלים לטבילה".

ההסבר לתקנת חכמים ע"פ שיטה זו הוא שמקוה בתוך כלי פסול מן התורה, וטבילה במים שאובים (שהיו בכלים) עלולה להוביל לטבילה בכלי עצמו, ועל כן גזרו עליהם.

לעומתם, לדעת ר"ת (בתוספות בבא בתרא סו ע"ב ד"ה מכלל), הרשב"ם (שם) ועוד ראשונים רבים, כאשר רק מיעוטו של המקוה עשוי ממים שאובים הוא כשר מן התורה, אך כאשר רובו ממים שאובים – הוא פסול אף מדאורייתא.

שיטה שלישית היא שיטת רבינו תם בספר הישר, הסובר שאם נפלו ג' לוגין של מים שאובין למקום המקוה לפני מי הגשמים – הם יפסלו את המקוה מן התורה.

כאשר אנו באים לדבר על פסולי המקוה ניתן לדבר על שלושה סוגים של פסולים: פסול בטובל, פסול במים ופסול במקוה.

פסול בטובל פירושו של דבר שמעשה הטבילה של האדם היה בצורה לא טובה. לדוגמא: הייתה על גופו חציצה, או שהוא לא הכניס את כל גופו למים.

פסול במים פירושו שהמים אינם ראויים לטבילה. לדוגמא: מקוה שנעשה מיין פסול לטבילה, וכן מים ששינו את מראיהם פסולים לטבילה.

פסול במקוה מבוסס על ההבנה שטבילה במקוה אינה רק טבילה בארבעים סאה של מים, אלא היכנסות לתוך חלל הלכתי המוגדר כמקוה. ממילא כאשר יש פגם בחלות ההלכתית של שם מקוה – יהיה פסול במקוה.

השוני בין הפסולים הללו בא לידי ביטוי במחלוקת על פסול מים שאובים. הרמב"ם והר"י מבינים שהבעיה היא מצד הטובל – שמא הוא יבוא להתבלבל ולטבול בכלים.

רבינו תם בתוספות בבבא בתרא מבין שהפסול הוא במים – מים שאובים אינם יכולים להיות כשרים למקוה, אך הם בטלים ברוב.

אפשרות אחרת היא שר"ת מתייחס להגדרת המקוה עצמו כחלל הלכתי מיוחד, ולכן בתוספות בבבא בתרא הוא סובר שהולכים אחר הרוב – רוב המים של המקוה מגדירים את המקוה כולו (ע"פ הכלל רובו ככולו), וממילא אם רוב המקוה ממים כשרים – כבר יש כאן מקום שמוגדר מקוה. בדומה לכך, כאשר תחילת עשיית המקוה בשיעור חשוב (ג' לוגין) של מים שאובים (ע"פ ספר הישר), שוב לא ניתן ליצור כאן שם מקוה.