בבא קמא דף עד – מודה בקנס פטור

  • הרב ישי יסלזון

בדרך כלל הדין הוא שאדם שמודה בקנס נפטר מתשלומי הקנס. דין זה נלמד מן הפסוק: "אשר ירשיעון אלוהים" – ולא שירשיע את עצמו. דין זה ילוה אותנו בסוגיות הקרובות, ועל כן נעיין בו מעט.

הגמרא מנסה ללמוד מדברי המשנה שכאשר אדם מודה בקנס ולאחר מכן באו עדים הוא יתחייב:

"על פי עד אחד – פשיטא! אמרי – הא קמ"ל ע"פ עצמו דומיא דע"פ עד אחד, מה ע"פ [עד] אחד כי אתי עד אחד מצטרף בהדיה מיחייב, ע"פ עצמו נמי כי אתו עדים מיחייב, לאפוקי מדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור".

הגמרא ממשיכה לדון בדברים, ומגיעה למסקנה שאדם שמודה בקנס בבית דין פטור גם אם באו עדים לאחר מכן, אך כאשר אדם מודה בקנס מחוץ לבית דין – אין הודאתו מועילה כדי לפטור אותו מתשלום הקנס. כך פוסק הרמב"ם בהלכות גניבה (ג, ח):

"מי שהודה בקנס ואחר כך באו עדים, אם הודה בתחילה בפני ב"ד ובבית דין פטור, אבל אם הודה חוץ לבית דין או שהודה בפני שנים בלבד ואחר כך באו עדים – הרי זה משלם קנס על פיהם".

נחלקו האחרונים כיצד עובד הדין של 'מודה בקנס פטור'. הקצות (סימן שנ ס"ק ב) מסביר: "דמודה בקנס לא הוי כנמחל שעבודו, אלא שאין מחייבין אותו כיון דכבר הרשיע את עצמו". כלומר – המודה בקנס אינו נפטר מתשלום הקנס, אך מכיון שהוא הרשיע את עצמו – אין לבית הדין יכולת לחייב אותו. לכן, מסביר הקצות, בי"ד אחר (שבפניו לא הודה אותו אדם) יוכל לחייב בקנס במקרים מסויימים (עיין שם להרחבה בנושא).

לעומתו, האור שמח (נזקי ממון י, יד) הבין את דין מודה בקנס באופן אחר:

"אמנם הפירוש פשוט מאד, דניחזי, מודה בקנס דפטור אינו משום שלא מצינן לחייבו ע"פ עצמו, דהא מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ונימא דל הודאתו יתחייב משום סהדי דמסהדי, וע"כ כיון שהודה ע"פ עצמו בפני ב"ד פטרתו רחמנא מלשלם, והוא כאילו שלם בבית דין, דהודאתו במקום תשלומין קאי".

מדבריו עולה שההודאה בקנס פוטרת לחלוטין מתשלום הקנס, ולא די בכך שאינה מאפשרת חיוב.

לכאורה המחלוקת האם מודה בקנס ובאו עדים פטור או חייב ניתנת לפירוש על פי מחלוקת האחרונים הנ"ל – לפי הקצות, שאין אפשרות לחייב את האדם ע"פ הודאת עצמו, העדים שיבואו לאחר הודאתו יוכלו לחייבו; אך על פי האור שמח, שחיוב הקנס של אותו אדם נמחל, לכאורה גם העדים שיבואו לאחר מכן לא יוכלו לחייב את המודה.