בבא קמא | דף צה | קנייני גזילה בעבדים

הגמרא דנה בדברי המשנה המחייבת את הגוזל פרה ונתעברה לשלם כשעת הגזילה, ומביאה מחלוקת תנאים בשאלה זו:

"תנו רבנן: הגוזל רחל וגזזה, פרה וילדה – משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה, דברי רבי מאיר; ר' יהודה אומר: גזילה חוזרת בעיניה; רבי שמעון אומר: רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף".

הגמרא מתמקדת בדעת ר' מאיר, ומסבירה שעקרונית הוא סובר ששינוי קונה (או שכך הוא עונה לשיטת חכמים), אלא שכאן יש קנס מיוחד שמוטל על הגזלן כדי שלא ייהנה ממעשה הגזילה – מחייבים אותו לשלם גם את הוולדות. הגמרא מוכיחה הבנה זו מן הברייתא הבאה:

"גזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו – משלם כשעת הגזילה, רבי מאיר אומר: בעבדים – אומר לו הרי שלך לפניך, ואילו בהמה – כשעת הגזילה".

כאן אכן סובר ר' מאיר שמשלם על בהמה שהזקינה כשעת הגזילה, וממילא מוכח שהוא סובר ששינוי קונה, אך יש לדון מדוע בעבדים ר' מאיר מחייב להחזיר את הגניבה כמו שהיא.

הראשונים על אתר (עיין רש"י, מאירי ועוד) מביאים כמקור לכך שדין קניין שינוי אינו מועיל בעבדים את ההיקש בין עבדים לקרקעות, המופיע פעמים רבות בש"ס, וכמו שקרקע אינה נגזלת כך גם עבד אינו נגזל וממילא נראה שגם קנייני גזילה אינם שייכים בו.

אלא שיש לדון: מה ההיגיון להשוות בין עבד לקרקע? הרי קרקע לא ניתן להזיז מן המקום, וברור שלא ניתן 'לגזול' אותה, שהרי אי אפשר לקחת אותה מרשות הבעלים, ולעומת זאת עבד הוא נייד ושייך לדבר על גניבה באנשים (כמו בפסוק "גונב איש ומכרו")!

ר' חיים בחידושיו על הש"ס מסביר שאכן יש הבדל בין דין עבד לדין קרקע בגזילה. קרקע אינה נגזלת משתי סיבות: הראשונה היא שתמיד שם בעליה עליה, וכולם יודעים שזו הקרקע של פלוני. הסיבה השנייה היא שלא שייך בקרקע מעשה גזילה, משום שלא ניתן לקחת אותה מיד הבעלים.

בעבדים שייכת הסיבה הראשונה בלבד, שהרי ניתן לגזול עבד מיד האדון. להבדל זה יש משמעויות רבות למעשה. התוספות בב"מ (דף סא ע"א) כותבים שמי שגוזל קרקע אינו עובר על "לא תגזול", מכיוון שהוא לא עשה מעשה גזילה כלל, ולעומת זאת מי שגונב עבד יתחייב מצד "לא תגזול" – שהרי אע"פ ששם הבעלים עדיין על העבד, בכל זאת נעשה בעבד מעשה גזילה.

הבדל נוסף הוא קניין ייאוש. קניין שינוי קונה מכיוון שהוא משנה את החפץ, אך עבד, כאמור, תמיד שם בעליו עליו וממילא לא ניתן 'לשנות' אותו ועל ידי כך להעביר אותו לבעלות אחרת. לעומת זאת, קניין ייאוש קונה מכיוון שהוא מפקיע את שם הבעלות הקודמת. בקניין ייאוש הבעלים של החפץ מוציא את החפץ מדעתו, וממילא כאשר אדוניו של העבד יעשה כך, תפקע בעלותו והגזלן יקנה את העבד.