בבא קמא דף צו – נחלקה התיומת

  • הרב אביהוד שורץ

מורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל היה נוהג במהלך אלול או עשרת ימי תשובה להקדיש שיעור אחד גם להלכות חג הסוכות, כדי שלא ייפקד מקומו של החג במסגרת העיסוק האינטנסיבי בחודש אלול ובימים הנוראים. בעיון זה נלך אף אנו בדרכו, שכן כך היא דרכה של תורה – מעניין לעניין באותו העניין, ולעיתים אף שלא באותו העניין.

הגמרא בדף צ"ו מפרטת סוגים שונים של שינויים המשמעותיים לקנייני הגזלן. בין היתר, עוסקת הגמרא בשינוי שהתרחש בענף הדקל – הלולב. בתוך כך שואלת הגמרא מה דין אדם שגזל לולב ונחלקה בו התיומת: האם הדבר נחשב לשינוי גמור, או שמא מעיקרא לולב והשתא לולב ויש להחזירו בעינו. כדי להשיב על השאלה, פונה הגמרא להלכות כשרות הלולב, ומבחינה בין ניטלה התיומת, שפסול בוודאי, ובין נחלקה התיומת, שלגביו יש בגמרא שתי לישנות: ללישנא קמא נחלקה התיומת כשר, וללישנא בתרא אף בנחלקה התיומת פסול, שכן "נעשה כמי שניטלה".

אף שסוגיית נחלקה התיומת מצויה במקביל גם במקומה במסכת סוכה (דף ל"ב), מצאנו מספר הערות חשובות דווקא בתוספות שבסוגייתנו, הקשורות גם להשוואה המפתיעה בין הלכות לולב ובין הלכות גזילה.

ראשית, קיימת מחלוקת עקרונית בין הראשונים בשאלה האם ה"תיומת" היא דווקא העלה האמצעי של הלולב, או שמא כל זוג עלים של הלולב הדבוקים יחד מוגדר כתיומת. בפירוש השני אחזו הרי"ף והרמב"ם, ועל כן לדעתם לולב פסול הוא רק לולב שנחלקו בו רוב צמדי העלים. לעומת זאת, התוספות בסוגייתנו (ד"ה נחלקה) הביאו את תשובת הגאונים, שם נאמר:

"מצא ר"י בתשובת הגאונים ניטלה התיומת אותו הוצא העליון בראש הלולב שאין הוצא למעלה הימנה והוא כשני הוצין דבוקין זה בזה ונקראין תיומת וכן משמע מתוך הלכות גדולות שרוצים לפרש כן".

על פי גישה זו – חלוקה של העלה האמצעי בלבד, אף אם כל העלים האחרים שלמים, פוסלת את הלולב. התוספות מוסיפים ומעירים על כך:

"ולדבריהם לא ימצא לנו לולב כשר כי בטורח נמצאין אותן שיש להם תיומת כזה אפי' אחד בה' מאות".

אכן, סגירה שלימה ומושלמת של העלה האמצעי כולו עשויה להיות נדירה, ועל כן התוספות מתקשים בכך. להלכה, השולחן ערוך (אורח חיים, תרמ"ה ג') פסק כפירוש הרי"ף והרמב"ם, ואילו הרמ"א הזכיר גם את דעת המחמירים, שחלוקה בעלה האמצעי פוסלת את הלולב. יעויין בהקשר זה בערוך השולחן שם שהאריך להקשות על פסק הרמ"א, ונקט עיקר להלכה כדעת רוב הראשונים והשולחן ערוך, וסיים:

"ובפרט אצלינו הלולבים הבאים מאיטליא רובם סדוקים אך בסידוק פחות ממחצה אין דקדוק כלל".

שאלה הלכתית נוספת היא כיצד יש להגדיר "נחלקה": האם פירושו של דבר נחלקה רוב התיומת, או שמא אף בחלוקה כלשהי הלולב נפסל. בעניין זה האריכו ראשונים ואחרונים ולא נדון בו כעת.

השאלה העקרונית יותר היא מה אופי פסול זה של נחלקה התיומת. התוספות בסוגייתנו (ד"ה ניטלה) נוקטים שהפסול הוא מדין "נקטם ראשו". רש"י בסוכה מפרש שנקטם ראשו פסול משום שאיננו "הדר", וכך אכן משתמע גם מן התוספות כאן, שלולב שניטלה או נחלקה תיומתו איננו הדר.

עם זאת, ההשוואה שבגמרא בין ניטלה התיומת ובין נחלקה התיומת קשורה לכך שלולב שנחלקה תיומתו נחשב לחסר. הר"ן בסוכה כתב כך בפירוש, ויש לכך נפקא מינה חשובה להלכה, שכן פסול "הדר" נוהג כל שבעת ימי החג, בעוד שפסול חסר נוהג לרוב הדעות דווקא ביום הראשון. המשנה ברורה (סימן תרמ"ה ס"ק י"ז) הסיק להלכה שאם נחלקה התיומת פסול רק ביום הראשון וכשר בשאר הימים, ומכאן משמע לכאורה שהפסול מבוסס על חיסרון, ולא על הדר.

אלא שאם נשוב אל התוספות הקודם בסוגייתנו (ד"ה נחלקה), שהביאו את אותה תשובה מחודשת של הגאונים, נמצא יסוד שונה לחלוטין לפסול:

"ויש לומר שאף לדבריהם אין פסול אלא שהיה מתחילה כענין זה ונחלק שנשתנה מברייתו".

אם כן, לדעתם לולב שנחלקה תיומתו פסול שכן נשתנה מברייתו, דהיינו שחדל מלהיות לולב! מן הפוסקים נראה, שפסול נשתנה מברייתו בוודאי נוהג כל שבעה, משום שסוף סוף אין מדובר על לולב.

חידוש זה של התוספות קשור גם לעצם הנושא בסוגייתנו. הראשונים תמהו: מה בין הגדרות הלכתיות בענייני ארבעת המינים, לשאלה האם הלולב נקנה לגזלן בשינוי? האם הקריטריון אחיד? רש"י בסוגייתנו כבר הרגיש בכך, והעיר שאכן כך נתחדשה הלכה: לולב שנפסל מבחינה הלכתית, מן הסתם נקנה לגנב. הריא"ז (בפסקיו בסוגייתנו) הפליג אף יותר, וכתב שסוגייתנו עוסקת אך ורק בלולב בחג הסוכות, ואז מכיון שהשינוי פוסל אותו ממצוותו – ממילא יש לכך משמעות גם לקנייני הגזלן.

על פי עמדתם של התוספות, הדברים מבוארים יותר. לולב שנחלקה תיומתו איננו פסול רק משיקול הלכתי טהור בהלכות ארבעת המינים, מדיני הדר או חיסרון, אלא הוא פסול באופן עמוק יותר, שכן הוא נשתנה מברייתו וחדל מלהיות לולב. אם כך, ההשוואה בין הלכות ארבעת המינים ובין דיני גזילה בהחלט במקומה: בשני המצבים השאלה הרלוונטית היא האם מדובר על לולב או לא. כך סיכם זאת בקובץ שיעורים (אות קי"ב) בסוגייתנו:

"דאין השינוי מפני הפסול, אלא להיפוך, דהפסול הוא מפני שנשתנה מברייתו, ואילו לא היה שינוי בכך לא היה נפסל".

נתארכו הדברים, ועל כן רק אציין לסיום למאמרו של ידידי הרב שמואל שמעוני ("נחלקה התיומת", באתר בית המדרש הוירטואלי; "לולב ככלי", עלון שבות 162), שהציע הבנה נוספת להשוואה שבין הלכות לולב ובין דיני גזילה, ומומלץ לעיין בדבריו היקרים.