בבא קמא דף צז – מטבע של ירושלים

  • הרב אביהוד שורץ

הנושא הנדון בדף צ"ז הוא שינויים בערך המטבע ומשמעותם בדיני גזילה. ראוי ללמוד הלכה זו מפיו של מי שעוסק בתפיסות ובמהלכים כלכליים, ועל כן אבקש שנתמקד היום דווקא בדבר אגדה קצר, הנזכר בסוגייתנו אגב אורחא:

"ת"ר: איזהו מטבע של ירושלים? דוד ושלמה מצד אחד, וירושלים עיר הקודש מצד אחר".

רש"י מעיר, ש"דוד ושלמה" מצד אחד פירושו ששמותיהם כתובים על המטבע. התוספות מסבירים, שרש"י דייק לפרש כך משום שאסור לצור צורת אדם על מטבע. יש מן הראשונים (בסוגיה במסכת עבודה זרה, בפרק השלישי) שחלקו על כך, וקבעו שהאיסור לצור צורת אדם הוא דווקא כאשר הגוף שלם, אך אם מטביעים על המטבע רק את צורת הראש או הפנים, אין בכך איסור.

כך או כך, המטבע של ירושלים מבקש לשלב את דוד ושלמה עם ירושלים עיר הקודש. סוגייתנו עוסקת בהנחה מדינית, שלפיה חילופי השלטון גוררים גם חילופי מטבעות. חלק מן העצמאות המדינית והפוליטית מתבטאת במטבעות ובכסף ייחודיים לכל מדינה ולכל חבל הארץ. עד עצם היום הזה, במדינת ישראל, בכל פעם שמשנים את ההדפס על שטרות הכסף הדבר גורר דיון, ולעיתים אף סערה ציבורית, פוליטית וחברתית.

על כן, אך טבעי הוא שגם לירושלים היה מטבע ייחודי משלה, מטבע המשלב את השם ירושלים עם שמותיהם של דוד ושלמה. מה פשר שילוב זה? אחד מגדולי ראשי הישיבות החרדיות בדור האחרון, הרב משה שמואל שפירא זצ"ל, הביא בעניין זה את דברי רבו הגרי"ז מבריסק (הציטוט מתוך שו"ת משנה הלכות, ו' רל"ח):

"מה שאמרו בבא קמא דף צ"ז מטבע של ירושלים הוה דוד ושלמה מצד אחד וכו'. והקשה מאי שייך דוד ושלמה למטבע של ירושלים?! ... וניחא ליה על פי דעת הגאב"ד מהרי"ז מבריסק זצלה"ה שנזכר מלכות דוד בברכת בונה ירושלים אף דאקבע ליה ברכה לעצמה את צמח דוד משום דמלכות בית דוד הוא דין בבנין ירושלים ולכן נזכר דוד דבו תלוי בנין ירושלים".

וביאור הדברים: סגולתה המדינית המיוחדת של כנסת ישראל, אשר משתקפת גם מן המטבעות, קשורה לשילוב שבין ירושלים ובין דוד ושלמה. ירושלים היא עיר הנושאת תוכן רוחני של יראה ושלום, ואת ברכת "בונה ירושלים" בתפילת העמידה אנו פותחים בבקשה על אותו בניין רוחני:

"ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת".

לוּ היינו עוצרים כאן, היה ברור שהתפילה היא להשראת השכינה בירושלים, אך הברכה ממשיכה:

"ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין".

 השראת השכינה בירושלים תבוא רק עם החזרת מלכות בית דוד למקומה, דהיינו עם העצמאות המדינית והשלטונית. זו סגולתה המיוחדת של ירושלים: השראת השכינה על כנסת ישראל איננה מנותקת מחיי המעשה והחברה, אלא מחוברת אליהם ואחוזה בהם. ירושלים תבנה ותכונן מבחינה רוחנית רק כאשר תהיה בה גם מלכות בשר ודם.

הרב עזרא ביק, בספרו על תפילת העמידה, לומד מן הירושלמי במסכת ברכות (ד' ג') שבקרב חז"ל היתה מחלוקת בעניין זה, ובשאלת היחס שבין התפילה על בניין ירושלים והתפילה על מלכות בית דוד. אך ההכרעה, כאמור, הינה הכרעה משלבת. וכך מסכם זאת הרב ביק:

"עצם המושג של החזרת השכינה לירושלים הוא בלתי שלם ללא ביטוי פוליטי, בלי כסא דוד. הביטוי המלא והסופי של שיבת ה' לירושלים, של השראת שכינתו שם, הוא "וכסא דוד מהרה בתוכה תכין". תחום הפעילות שבו מתבטאת השכינה איננו רק הנשמתי, הפנימי והחוויתי, אלא דווקא בחברה, בסדרי שלטון, ברמה הלאומית של עם ישראל ... העדר שלטון יהודי הוא בעצמו העדר שכינה. לכן אי אפשר להפריד בין המקדש לבין ירושלים כבירת ישראל ...

הרעיון שהשראת שכינת ה' בעולם מעורבת בהצלחה הפוליטית של כנסת ישראל גרם לא אחת למבוכה לאלו שניסו להבין את היהדות, ואף לרתיעה בקרב חלק מעם ישראל. הפרדת הרוחני מהמדיני הוא רעיון מושרש בנצרות ומשם לחשיבה המקובלת בעולם המערבי ... אך היהדות, לא רק שהיא מאמצת בהתלהבות את התקוות הפוליטיות של עם ישראל, אלא שהיא רואה בהן חלק אינטגרלי מעצם הגאולה הרוחנית והעלאת השכינה מעפרה. אנו לא מתביישים לשאוף ולהתפלל לצמיחת קרן דוד וישועתו, ובצורה גלויה אנו אומרים שכך תתגשם גם מלכות ה' ".

למדנו איפוא, כי בשונה ממטבעות אחרים, שבאים דרך כלל להאדיר את שמו ומלכותו של מלך בשר ודם, המטבע של ירושלים טומן בחובו בשורה רוחנית-תרבותית-מדינית. ויהי רצון שנזכה לכך בקרוב בימינו אמן ואמן.