דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף קיד | עדות אישה

הגמרא דנה אודות נאמנותם של אישה וקטן המסיחים לפי תומם על נחיל של דבורים, ומסיקה שהם נאמנים. לאחר מכן מביאה הגמרא את דברי רב אשי:

"אמר רב אשי: אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד".

ידוע ומפורסם שבעדות אישה (להתיר אישה מעגינות וכדו') די בעד אחד, ואין צורך בשני עדים מן התורה. רב אשי מוסיף כאן שגם עדים שפסולים לעדות מן התורה (כגון רשע וכדו') יהיו מותרים כאשר הם מסיחין לפי תומן.

ככלל, יש לשאול מדוע התורה התירה עדות אישה בעד אחד ובמסיח לפי תומו, הרי נאמר בתורה בפירוש: "על פי שניים עדים יקום דבר"! ואדרבא – עדות אישה חמורה יותר, שכן היא נוגעת באיסורי כרת ממש.

ראשית יש לדון האם חכמים הם אלו שעקרו את הצורך בשני עדים בעדות אישה, או שמא הדרישה הפחותה הזו מקורה בתורה. בדברי הרמב"ם בהלכות גירושין (פי"ג הכ"ט) הדברים אינם ברורים, וזו לשונו:

"אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה או עבד או שפחה או גוי המשיח לפי תומו ועד מפי עד ומפי הכתב ובלא דרישה וחקירה כמו שבארנו, שלא הקפידה תורה על העדת שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בריו אלא מפי העדים ובעדותן כגון שהעידו שזה הרג את זה או הלוה את זה. אבל דבר שאפשר לעמוד על בריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני, לא הקפידה תורה עליו, שדבר רחוק הוא שיעיד בו העד בשקר, לפיכך הקלו חכמים בדבר זה והאמינו בו עד אחד מפי שפחה ומן הכתב ובלא דרישה וחקירה כדי שלא ישארו בנות ישראל עגונות".

בראשית דבריו נוקט הרמב"ם בלשון 'התירו חכמים', אך לאחר מכן הוא מביא סיבה שלכאורה מקורה בתורה, שכן עדות אישה עתידה להתגלות ועל כן אין חשש שהעדים ישקרו בה. בנוסף כותב הרמב"ם 'לא הקפידה התורה עליו', ומשמע שהיתר עגונה בעד אחד הוא מן התורה. אולם בסוף דבריו מביא הרמב"ם טעם אחר – 'שלא ישארו בנות ישראל עגונות', ושוב הוא נוקט בלשון 'הקלו חכמים', דהיינו שמדובר על תקנה מדרבנן.

תוס' ביבמות (דף פח ד"ה 'מתוך') מקשים על הטעם השני של הרמב"ם – כיצד חכמים יכולים להתיר אישה שאסורה מן התורה, הרי מבואר בגמ' (שם) שחכמים אינם יכולים לעקור דבר מן התורה בקום עשה.

הציץ אליעזר (חלק ג סימן ל) מבין שבעקבות קושיית התוספות הביא הרמב"ם את שני הטעמים להתיר עדות אישה בעד אחד – מצד התורה, עד אחד נאמן בדבר שעתיד להיגלות, אך עדיין יש מקום להחמיר מדרבנן בעדות אישה שיכולה להוביל לאיסורים חמורים. אלא שכנגד החשש מאיסורים אלו ראו חכמים את קשייה של האישה העגונה, ובחרו להקל ולהעמיד את הדברים על דין תורה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)