ב`ב קעה: - הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות

  • הרב יצחק בלאו

הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות

"ואמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע". (בבא בתרא קעה ע"ב)

בעולם הישיבות של היום, מקובל מאוד שסדר נזיקין הוא הסדר המרכזי שבו עוסקים בלימודי העיון וההעמקה בגמרא. עובדה זו תואמת את דבריו של רבי ישמעאל, אך מהו פשרה? האם יש לכך סיבה הטמונה באופיו של סדר נזיקין?

בעל ה"תפארת ישראל" מצביע על שני מאפיינים ייחודיים של תחום דיני הממונות בין תחומי ההלכה. בניגוד לתחומים אחרים בהלכה, בתחום דיני הממונות התורה משאירה מקום רב להחלטותיו של האדם. בכשרות, למשל, ירדה התורה לפרטי-פרטים, ואילו בדיני ממונות היא רק ציוותה "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט, טו). מאפיין ייחודי נוסף של דיני הממונות הוא שאין בהם אפשרות להחמיר. אם יבוא הדיין להחמיר על התובע - הרי שהוא מקל על הנתבע, ולהיפך. בתחומים אחרים של ההלכה - ושוב, הדוגמא הבולטת היא דיני הכשרות - יכול אדם להחמיר במצבים של ספק. גם עובדה זו, שאינה מאפשרת לסיים את הדיון ההלכתי בקביעה "המחמיר תבוא עליו ברכה", תרמה רבות לפיתוח עולם הנזיקין דווקא.

ניתן להרחיב את דבריו של ה"תפארת ישראל" לתחומים הלכתיים נוספים. אין ספק שבמקומות מסויימים, ההלכה בחרה להחמיר כדי למנוע עימות בין אידיאות שונות ובין מצבים שונים. בו בזמן, לא תמיד ניתן לפתור בעיות הלכתיות באמצעות החמרה. שאלות רבות, אישיות וקהילתיות, אינן מאפשרות בריחה לפיתרון שכזה. בדילמה שבין תורה לבין חסד, אין מוצא נכון של 'חומרה'. עלינו לאמץ את יכולת הניתוח שלנו ולהכריע במצבים שכאלו, שכן כל החמרה לצד אחד גוררת קולא בצד השני.