בדיקת מעבדה לזיהוי דם נידה

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף סב - בדיקת מעבדה לזיהוי דם נידה

הסוגיה בסוף הפרק השני בנידה עסקה בהרחבה בגווני הדם שיש בהם טומאת נידה. המדד המרכזי שנידון באותה הסוגיה הוא הצבע: גווני האדום (והשחור) טמאים, בעוד שגוונים אחרים טהורים. סוגייתינו בדפים ס"א-ס"ב עוסקת בבגד שנמצא בו כתם. על פי אמת המידה שנקבעה בפרק השני, אם מדובר על כתם אדום, יש להניח שהוא דם. עם זאת, היות שמדובר על כתם שמקורו אינו ברור, אין ודאות שאכן מדובר על דם שזב מגופה של האישה. ייתכן, שמדובר על ליכלוך בצבע אדום שדבק בבגד, ואם כך, אין כל סיבה לטמא אותו! במטרה להתיר את הספק, מציעה המשנה בדיקת מעבדה מורכבת - בשבעה סימנים, אשר תוכל לקבוע בוודאות האם הכתם האדום הוא כתם דם, או שמא מדובר על ליכלוך בלבד. תוצאות הבדיקה רלוונטיות, כמובן, לטומאתו וטהרתו של הבגד, ולעיתים אף להיתר האישה לבעלה.

החידוש שבבדיקה לגבי מקור הדם יצר רתיעה אצל הפוסקים. ואמנם, הלכה למעשה כתב השולחן ערוך (יורה דעה, ק"צ ל"א) שאיננו בקיאים בתהליך זה, ומשום כך לא ניתן לסמוך על הבדיקה בשבעה סממנים כדי להקל.

אך בדורות האחרונים, עם ההתקדמות הרפואית ושיכלול בדיקות המעבדה, שבה ומתעוררת השאלה: האם ניתן לסמוך על בדיקות אלה בבואנו לקבוע את זהותו של המראה שבפנינו? המשנה עוסקת בכתם, אך השאלה שכיחה יותר כאשר מדובר על עֵד בדיקה: אישה בדקה את עצמה, ומצאה על העד מראה מסופק. כעת, ניתן לקחת את העד למעבדה, ולקבוע האם המראה המצוי עליו הוא דם שזב מן הרחם, או שמא מדובר על הפרשה אחרת, שאיננה הפרשה דמית. האם בדיקה כזו עשויה להיות משמעותית לקולא או לחומרא?

אמצעי הרפואה החדישים עשויים לערוך בדיקה מדויקת אף יותר: כידוע, דם שמקורו במכה איננו מטמא את האישה, ואפילו אם מדובר על מכה המצויה בתוך הרחם. ד"ר יעקב לוי (ספר אסיא, כרך א', עמודים 126-127) מתאר בדיקת מעבדה שעשויה לקבוע האם כתם דם נובע מדם הוסת החודשי, או שמא מדובר על דם בעל הרכב אחר, שאיננו דם וסת אלא דם מכה. גם כאן, מתעוררת השאלה האם בדיקה כזו תטהר את האישה.

כאמור, יש לבחון האם בדיקת מעבדה כזו תשפיע על הדין לקולא או לחומרא. בשו"ת אגרות משה (יורה דעה ב', סימן קמ"ו) הביא את דעת הגר"ח מבריסק ושאר גדולי האחרונים, שקבעו שאין לפסוק הלכה במראות בדמים בעזרת זכוכית מגדלת. כלומר, יש להתבונן במראה בעין אנושית, ולקבוע האם הוא נראה כדם או לא. מדברים אלה יש להסיק, לכאורה, שאם למראה עיניו של הפוסק המראה שעל העד איננו דם (כגון שהוא בגוון הנוטה לחום, ורבים מיקלים בחום), אין סיבה להחמיר, אף אם בדיקת מעבדה תוכיח שאותו כתם חום הוא אכן דם שבא מן הרחם.

על פי גישה זו, אם מדובר על מראה אדום, יש לטמא אותו אף שבדיקת מעבדה תוכיח שאין מדובר על דם מן הרחם. ואכן, כך הורה להלכה הגרא"י ולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ג סימן פ"א ס"ק ג'). הרב ולדנברג מנסח את דבריו בחריפות רבה, וקובע שעל פי מסורת ישראל מדורי דורות הפסיקה מבוססת אך ורק על מראה עיניו של הרב פוסק, ולא על בירור רפואי כזה או אחר. לפיכך, אף אם יש אמצעי כימי שעשוי לקבוע שאין זה דם - יש להחמיר. וכך סיכם הרב ולדנברג:

"וכך נתקבלה ההלכה בכל ספרי הפוסקים רוא"ח באין חולק לטמאות כל שיש בו מראה אדום".

בספר "נשמת אברהם" (יורה דעה, סימן ק"צ אות א') ציטט את דברי הרב ולדנברג הללו, אך כתב שיש שחלקו עליו. הוא מצטט את דעת הגרש"ז אויערבך ותלמידו הגרי"י נויבירט, שקבעו שלכתחילה יכול הפוסק להכריע על פי מראה עיניו לחומרא או לקולא, ואולם אם הוא מסופק, יש בהחלט מקום להסתייע באותה בבדיקה כימית, שתקבע האם מדובר על דם או על הפרשה אחרת.

הרב אביהוד שורץ