דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ו -
שיעור 149

בדי הארון לעומת בדי שאר כלי המשכן

פתיחה

הבדים, מופיעים במספר כלים מכלי המשכן (שולחן, מזבח הזהב, מזבח החיצון והארון), ובפשטות הם נועדו לשאת את כלי המשכן ממקום למקום במסעות בני ישראל.

בשיעור זה בכוונתנו להתמקד בייחודיותם של בדי הארון בהשוואה לבדי שאר הכלים[1]. ננסה לבחון על פי פשטי הפסוקים האם בדי הארון זהים לבדי שאר הכלים, ומהי המשמעות הרוחנית של הבדים ביחס למהותו של הארון.

היחס בין בדי הארון לבדי שאר כלי המשכן

במסגרת הציווי על עשיית הארון נאמר:

"ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתתה על ארבע פעמותיו ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארן לשאת את הארן בהם בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו"    (שמות כ"ה, יב).

בדי שאר הכלים מוזכרים בפרשת תרומה (מזבח הקטורת מופיע בסוף פרשת תצוה), בציווי הראשוני על כלי המשכן. ביחס לשולחן נאמר:

"וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו. לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן. וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן"           (שם כ"ה, כו-כח).

מזבח העולה:

"וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת: וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ"                                                        (שם כז, ו-ז).

מזבח הקטורת:

"וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה. וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב"                     (שם ל, ד-ה).

האיזכור השני הינו בפרשת ויקהל, בציווי של משה את בני ישראל לבנות את המשכן. לגבי הארון:

"וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב. וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן"    (שם ל"ז, ד-ה).

 

השולחן:

"לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן. וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן"     (שם לז, יד-טו).

מזבח העולה:

"וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם נְחֹשֶׁת. וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם נְבוּב לֻחֹת עָשָׂה אֹתוֹ"                                                       (שם  לח, ו-ז).

מזבח הקטורת:

"וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו עַל שְׁנֵי צִדָּיו לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם. וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב"

                                                     (שם לז, כז-כח).

על פניו, ישנה התאמה מלאה בין הציווי לביצוע, וכפי שניתן לראות - הדגש בכל הכלים הוא בכך שהבדים נועדו לשאת את הכלים. המקרה החריג הינו השולחן אשר בו נאמר "וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן" - בלשון נפעל.

לאחר בניין המשכן, התורה מתארת את הבאת המשכן אל משה, וכך נאמר שם:  

"את ארון העדת ואת בדיו ואת הכפרת. את השלחן את כל כליו ואת לחם הפנים... את מזבח הנחשת ואת מכבר הנחשת אשר לו את בדיו ואת כל כליו... ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך פתח האהל"         (שמות לט, לג-מג).

באופן מעניין, לא מוזכרים הבדים ביחס לשולחן ולמזבח הזהב, ואילו ביחס לארון ולמזבח העולה מוזכר הכלי ובדיו. מהי הייחודיות של הארון ושל מזבח העולה?

יש לשים לב כי בהקמת המשכן עצמו, לא מוזכרים הבדים לא ביחס לשולחן, למזבח העולה ולמזבח הקטורת, והכלי היחידי בו מוזכרים הבדים הינו הארון:

"ויקח ויתן את העדת אל הארן וישם את הבדים על הארן ויתן את הכפרת על הארן מלמעלה"        (שמות מ, כ).

בתיאור כיסוי הכלים לקראת מסע בני ישראל במדבר נאמר:

- לגבי הארון: "ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו"   (שם פס' ו).

- לגבי השולחן: "ופרשו עליהם בגד תולעת שני וכסו אותו במחסה עור תחש ושמו את בדיו" (שם פס' ח).

- לגבי מזבח הזהב: "ועל מזבח הזהב ופרשו בגד תכלת וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו" (שם פס' יא).

 

- לגבי מזבח הנחושת: "ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם את המחתת את המזלגת ואת היעים ואת המזרקות כל כלי המזבח ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו" (שם פס' יד)

אם כן, מבדיקה פשוטה של הזכרת הבדים בכל הכלים עולה כי בשני מקומות מיוחדים בדי הארון בהשוואה לבדי שאר הכלים:

  1. בציווי המפורש לא להסיר את הבדים מן הארון (שמות כה, טו).
  2. הכלי היחידי בו מוזכרים הבדים בהקמת המשכן הוא הארון (שמות מ, כ).

והדברים עולים בצורה יפה מהטבלה הבאה2:

 

 

ציווי

עשייה

הבאה אל משה

הקמת המשכן

ארון

 

(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו,

    וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.

(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן,

     לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם.

(טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים, לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.

 

(ג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו,

וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

(ד) וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב.

(ה) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן.

 

(לה) אֶת אֲרֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו

וְאֵת הַכַּפֹּרֶת.

 

(כ) וַיִּקַּח, וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן, וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן, וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה.

(כא) וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן ...

שולחן

 

(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת, לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב,

     וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן.

 

(יג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב,

    וַיִּתֵּן אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו.

(יד) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת,

     בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

(טו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב,

     לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

 

(לו) אֶת הַשֻּׁלְחָן

אֶת כָּל כֵּלָיו

וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

 

(כב) וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד

עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת.

מזבח קטורת

 

(ד) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו,

    תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו, וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה.

(ה) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.

 

(כז) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו עַל שְׁנֵי צִדָּיו, לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם.

(כח) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב.

 

(לח) וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב ...

 

(כו) וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב

בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת.

מזבח העולה

 

(ו) וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת.

(ז) והוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת,

    וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ.

 

(ה) וַיִּצֹק אַרְבַּע טַבָּעֹת בְּאַרְבַּע הַקְּצָוֹת לְמִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת, בָּתִּים לַבַּדִּים.

(ו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם נְחֹשֶׁת.

(ז) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּח, לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם

 

(לט) אֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו.

 

(כט) וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד ...[2]

 

 

מבלי להיכנס לעומק העניין, ניתן לומר כי העובדה שרק ביחס לארון מוזכרים הבדים בהקמת המשכן, מלמדת כי בשונה מכל שאר הכלים בהם הבדים משמשים רק לנשיאת הכלי בזמן פירוק המשכן ומסעותיו, הקשר בין הבדים לארון הינו קשר מהותי הרבה יותר. בארון, הבדים הינם חלק אינטגרלי של הארון ולא רק דרך לשאת אותו במסעו, ובכך הארון שונה מן הכלים האחרים.

מציאות זאת קשורה גם לאיסור המפורש להסיר את הבדים מן הארון, המדגיש גם הוא כי הבדים הינם חלק מהותי של הארון.

מהי הייחודיות של מזבח העולה והארון שרק בהם מוזכרים הבדים בהבאת המשכן אל משה? לכך מתייחס הנצי"ב:

"'והבאת את הבדים וגו'' - המצוה על בצלאל בשעת מעשה הארון להביא את הבדים באופן שיהא ראוי למשא, וכן כתיב במזבח החיצון 'והובא את בדיו בטבעות' (כז, ז). מה שאין כן בשולחן ובמזבח הפנימי לא כתיב אלא עשיית הבדים וטבעות ולא ההבאה. וכן במעשה כתיב בארון ובמזבח החיצון 'ויבא את הבדים בטבעול וגו' לשאת' ולא כתיב כן בשולחן ובמזבח הפנימי. ומשום הכי גם להלן פרשת פקודי בשעת הבאת המשכן כתיב 'את ארון העדות ואת בדיו', 'את מזבח הנחשת... את בדיו', ובשולחן ומזבח הפנימי לא כתיב שהביא בדיו. והיינו משום דבשני כלים אלו היו הבדים עם הכלים. ולהלן יבואר עוד שבשולחן ובמזבח הפנימי לא היה אפשר להביא הבדים אלא בשעה משא. אמנם בטעם הדבר נראה, דבא להגיד לנו, דכח הארון שהוא התורה וכח מזבח החיצון שהוא עבודה, נישאים בכל דור ודור ממקום למקום היכן שישראל גולים. ועיין מה שכתבתי בספר דברים (י, ח) בפירוש המקרא 'לשאת את ארון ברית ה'', ותפילה במקום עבודה כידוע. {מיהו בארון כתיב 'והבאת' היינו העושה את הארון יביא, ובמזבח כתיב 'והובא'- מי שהוא יביא. היינו משום שבצלאל עושה הארון היה זוכה בעצמו לתורה כמו שכתבתי להלן (לז, א), משום הכי היה עצמו נושא הארון של התורה בלמודה, משא"כ עבודה שהוא נגד המזבח} מה שאין כן השולחן שבו כח מלכות ישראל ומזבח הפנימי שבו כח כהונה, כידוע ביומא (עב:): 'שלשה זירים הן, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שולחן זכה דוד ונטלו', ושני כוחות אלו אינם אלא כשישראל על מקומם בארץ ישראל והכלים משמשים בקדושה. ועוד עיין ספר במדבר (ד, יד)"

                                      (העמק דבר, שמות כ"ה, יד ד"ה 'והבאת')

הנצי"ב מבאר את ייחודיותם של הארון והמזבח בהיותם מייצגים: הארון-את התורה, והמזבח- את העבודה, הנישאים בכל דור ודור ממקום למקום[3].

ישנו באמת דבר מיוחד המבדיל בין מזבח העולה והארון משאר כלי המקדש - לשניהם ישנו מעמד עצמאי וזאת בנוסף למקומם במקדש.

הארון יוצא עמהם למסעות ולמלחמות, ומזבח העולה משמש בפרקי זמן שונים כמקום לעבודה בשעת היתר במות. שני אלו מייצגים שני צדדים מהותיים של עבודת המשכן - מקום השראת השכינה וביתו של ה' מחד, ומאידך גיסא מקום העבודה, המקום בו באים לעבוד את ה' בביתו.

ברור בכל אופן כי ישנו איסור מפורש להסיר את הבדים מן הארון. איסור זה לא קיים באף אחד מן הכלים במשכן בהם ישנם בדים.

הבחנה זו יכולה להיות מוסברת בפשטות כך: בכל שאר הכלים, לבדים ישנו תפקיד מאוד מעשי והוא לאפשר את נשיאת הכלים ממקום למקום במסעות המשכן. אולם לגבי הארון, מעבר לתפקיד הבדים לשאת אותו ממקום למקום, ישנה זיקה מיוחדת בין הבדים לארון, זיקה מהותית.

כדי לעמוד על תוכנה הפנימי של זיקה זו, נעיין בשיעור הבא באיסור הסרת הבדים מן הארון, וננסה להבין את טעמו.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/

* * * * * * * * * *

 

 

[1] בסוגיית בדי הארון עסקו נחמה ליבוביץ,עיונים חדשים בספר שמות, ירושלים תשל"ה "הארון ובדיו" עמ' 355-360 והרב עמיהוד גלזר.

[2]   תודתי נתונה לרמי ינאי על עריכת הטבלה.

[3] בסוגיה זאת הרחבנו בשיעורינו בשנת תשס"ז העוסקים בתפקידי המקדש.

בדי הארון לעומת בדי שאר כלי המשכן

 

פתיחה

הבדים, מופיעים במספר כלים מכלי המשכן (שולחן, מזבח הזהב, מזבח החיצון והארון), ובפשטות הם נועדו לשאת את כלי המשכן ממקום למקום במסעות בני ישראל.

בשיעור זה בכוונתנו להתמקד בייחודיותם של בדי הארון בהשוואה לבדי שאר הכלים[1]. ננסה לבחון על פי פשטי הפסוקים האם בדי הארון זהים לבדי שאר הכלים, ומהי המשמעות הרוחנית של הבדים ביחס למהותו של הארון.

היחס בין בדי הארון לבדי שאר כלי המשכן

במסגרת הציווי על עשיית הארון נאמר:

"ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתתה על ארבע פעמותיו ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארן לשאת את הארן בהם בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו"    (שמות כ"ה, יב).

בדי שאר הכלים מוזכרים בפרשת תרומה (מזבח הקטורת מופיע בסוף פרשת תצוה), בציווי הראשוני על כלי המשכן. ביחס לשולחן נאמר:

"וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו. לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן. וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן"           (שם כ"ה, כו-כח).

מזבח העולה:

"וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת: וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ"                                                        (שם כז, ו-ז).

מזבח הקטורת:

"וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה. וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב"                     (שם ל, ד-ה).

האיזכור השני הינו בפרשת ויקהל, בציווי של משה את בני ישראל לבנות את המשכן. לגבי הארון:

"וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב. וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן"    (שם ל"ז, ד-ה).

 

השולחן:

"לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן. וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן"     (שם לז, יד-טו).

מזבח העולה:

"וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם נְחֹשֶׁת. וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם נְבוּב לֻחֹת עָשָׂה אֹתוֹ"                                                       (שם  לח, ו-ז).

מזבח הקטורת:

"וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו עַל שְׁנֵי צִדָּיו לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם. וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב"

                                                     (שם לז, כז-כח).

על פניו, ישנה התאמה מלאה בין הציווי לביצוע, וכפי שניתן לראות - הדגש בכל הכלים הוא בכך שהבדים נועדו לשאת את הכלים. המקרה החריג הינו השולחן אשר בו נאמר "וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן" - בלשון נפעל.

לאחר בניין המשכן, התורה מתארת את הבאת המשכן אל משה, וכך נאמר שם:  

"את ארון העדת ואת בדיו ואת הכפרת. את השלחן את כל כליו ואת לחם הפנים... את מזבח הנחשת ואת מכבר הנחשת אשר לו את בדיו ואת כל כליו... ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך פתח האהל"         (שמות לט, לג-מג).

באופן מעניין, לא מוזכרים הבדים ביחס לשולחן ולמזבח הזהב, ואילו ביחס לארון ולמזבח העולה מוזכר הכלי ובדיו. מהי הייחודיות של הארון ושל מזבח העולה?

יש לשים לב כי בהקמת המשכן עצמו, לא מוזכרים הבדים לא ביחס לשולחן, למזבח העולה ולמזבח הקטורת, והכלי היחידי בו מוזכרים הבדים הינו הארון:

"ויקח ויתן את העדת אל הארן וישם את הבדים על הארן ויתן את הכפרת על הארן מלמעלה"        (שמות מ, כ).

בתיאור כיסוי הכלים לקראת מסע בני ישראל במדבר נאמר:

- לגבי הארון: "ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו"   (שם פס' ו).

- לגבי השולחן: "ופרשו עליהם בגד תולעת שני וכסו אותו במחסה עור תחש ושמו את בדיו" (שם פס' ח).

- לגבי מזבח הזהב: "ועל מזבח הזהב ופרשו בגד תכלת וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו" (שם פס' יא).

 

- לגבי מזבח הנחושת: "ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם את המחתת את המזלגת ואת היעים ואת המזרקות כל כלי המזבח ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו" (שם פס' יד)

אם כן, מבדיקה פשוטה של הזכרת הבדים בכל הכלים עולה כי בשני מקומות מיוחדים בדי הארון בהשוואה לבדי שאר הכלים:

  1. בציווי המפורש לא להסיר את הבדים מן הארון (שמות כה, טו).
  2. הכלי היחידי בו מוזכרים הבדים בהקמת המשכן הוא הארון (שמות מ, כ).

והדברים עולים בצורה יפה מהטבלה הבאה2:

 

 

ציווי

עשייה

הבאה אל משה

הקמת המשכן

ארון

 

(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו,

    וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.

(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן,

     לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם.

(טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים, לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.

 

(ג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו,

וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

(ד) וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב.

(ה) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן.

 

(לה) אֶת אֲרֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו

וְאֵת הַכַּפֹּרֶת.

 

(כ) וַיִּקַּח, וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן, וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן, וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה.

(כא) וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן ...

שולחן

 

(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת, לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב,

     וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן.

 

(יג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב,

    וַיִּתֵּן אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו.

(יד) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת,

     בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

(טו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב,

     לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

 

(לו) אֶת הַשֻּׁלְחָן

אֶת כָּל כֵּלָיו

וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

 

(כב) וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד

עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת.

מזבח קטורת

 

(ד) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו,

    תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו, וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה.

(ה) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.

 

(כז) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו עַל שְׁנֵי צִדָּיו, לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם.

(כח) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב.

 

(לח) וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב ...

 

(כו) וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב

בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת.

מזבח העולה

 

(ו) וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת.

(ז) והוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת,

    וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ.

 

(ה) וַיִּצֹק אַרְבַּע טַבָּעֹת בְּאַרְבַּע הַקְּצָוֹת לְמִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת, בָּתִּים לַבַּדִּים.

(ו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם נְחֹשֶׁת.

(ז) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּח, לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם

 

(לט) אֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו.

 

(כט) וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד ...[2]

 

 

מבלי להיכנס לעומק העניין, ניתן לומר כי העובדה שרק ביחס לארון מוזכרים הבדים בהקמת המשכן, מלמדת כי בשונה מכל שאר הכלים בהם הבדים משמשים רק לנשיאת הכלי בזמן פירוק המשכן ומסעותיו, הקשר בין הבדים לארון הינו קשר מהותי הרבה יותר. בארון, הבדים הינם חלק אינטגרלי של הארון ולא רק דרך לשאת אותו במסעו, ובכך הארון שונה מן הכלים האחרים.

מציאות זאת קשורה גם לאיסור המפורש להסיר את הבדים מן הארון, המדגיש גם הוא כי הבדים הינם חלק מהותי של הארון.

מהי הייחודיות של מזבח העולה והארון שרק בהם מוזכרים הבדים בהבאת המשכן אל משה? לכך מתייחס הנצי"ב:

"'והבאת את הבדים וגו'' - המצוה על בצלאל בשעת מעשה הארון להביא את הבדים באופן שיהא ראוי למשא, וכן כתיב במזבח החיצון 'והובא את בדיו בטבעות' (כז, ז). מה שאין כן בשולחן ובמזבח הפנימי לא כתיב אלא עשיית הבדים וטבעות ולא ההבאה. וכן במעשה כתיב בארון ובמזבח החיצון 'ויבא את הבדים בטבעול וגו' לשאת' ולא כתיב כן בשולחן ובמזבח הפנימי. ומשום הכי גם להלן פרשת פקודי בשעת הבאת המשכן כתיב 'את ארון העדות ואת בדיו', 'את מזבח הנחשת... את בדיו', ובשולחן ומזבח הפנימי לא כתיב שהביא בדיו. והיינו משום דבשני כלים אלו היו הבדים עם הכלים. ולהלן יבואר עוד שבשולחן ובמזבח הפנימי לא היה אפשר להביא הבדים אלא בשעה משא. אמנם בטעם הדבר נראה, דבא להגיד לנו, דכח הארון שהוא התורה וכח מזבח החיצון שהוא עבודה, נישאים בכל דור ודור ממקום למקום היכן שישראל גולים. ועיין מה שכתבתי בספר דברים (י, ח) בפירוש המקרא 'לשאת את ארון ברית ה'', ותפילה במקום עבודה כידוע. {מיהו בארון כתיב 'והבאת' היינו העושה את הארון יביא, ובמזבח כתיב 'והובא'- מי שהוא יביא. היינו משום שבצלאל עושה הארון היה זוכה בעצמו לתורה כמו שכתבתי להלן (לז, א), משום הכי היה עצמו נושא הארון של התורה בלמודה, משא"כ עבודה שהוא נגד המזבח} מה שאין כן השולחן שבו כח מלכות ישראל ומזבח הפנימי שבו כח כהונה, כידוע ביומא (עב:): 'שלשה זירים הן, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שולחן זכה דוד ונטלו', ושני כוחות אלו אינם אלא כשישראל על מקומם בארץ ישראל והכלים משמשים בקדושה. ועוד עיין ספר במדבר (ד, יד)"

                                      (העמק דבר, שמות כ"ה, יד ד"ה 'והבאת')

הנצי"ב מבאר את ייחודיותם של הארון והמזבח בהיותם מייצגים: הארון-את התורה, והמזבח- את העבודה, הנישאים בכל דור ודור ממקום למקום[3].

ישנו באמת דבר מיוחד המבדיל בין מזבח העולה והארון משאר כלי המקדש - לשניהם ישנו מעמד עצמאי וזאת בנוסף למקומם במקדש.

הארון יוצא עמהם למסעות ולמלחמות, ומזבח העולה משמש בפרקי זמן שונים כמקום לעבודה בשעת היתר במות. שני אלו מייצגים שני צדדים מהותיים של עבודת המשכן - מקום השראת השכינה וביתו של ה' מחד, ומאידך גיסא מקום העבודה, המקום בו באים לעבוד את ה' בביתו.

ברור בכל אופן כי ישנו איסור מפורש להסיר את הבדים מן הארון. איסור זה לא קיים באף אחד מן הכלים במשכן בהם ישנם בדים.

הבחנה זו יכולה להיות מוסברת בפשטות כך: בכל שאר הכלים, לבדים ישנו תפקיד מאוד מעשי והוא לאפשר את נשיאת הכלים ממקום למקום במסעות המשכן. אולם לגבי הארון, מעבר לתפקיד הבדים לשאת אותו ממקום למקום, ישנה זיקה מיוחדת בין הבדים לארון, זיקה מהותית.

כדי לעמוד על תוכנה הפנימי של זיקה זו, נעיין בשיעור הבא באיסור הסרת הבדים מן הארון, וננסה להבין את טעמו.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/

* * * * * * * * * *

 

 

[1] בסוגיית בדי הארון עסקו נחמה ליבוביץ,עיונים חדשים בספר שמות, ירושלים תשל"ה "הארון ובדיו" עמ' 355-360 והרב עמיהוד גלזר.

[2]   תודתי נתונה לרמי ינאי על עריכת הטבלה.

[3] בסוגיה זאת הרחבנו בשיעורינו בשנת תשס"ז העוסקים בתפקידי המקדש.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)