בחירת ישראל (כח)

  • הרב אוריאל עיטם

כבר עסקנו בתהליך שעובר אברהם אבינו לאורך חייו, עד לעיצוב הזהות שתעמוד בבסיס עם ישראל. לפי הדברים שראינו אפשר לדמות את אברהם לזרע באדמה, שמצד הפוטנציאל שלו עתיד להיות צמח ענק, אלא שצריך להתרחש תהליך עד שהצמח כולו יופיע בשלמות. אולם דימוי זה עדיין אינו הולם במדויק את משנתו של מניטו, ועלינו להידרש ליסוד נוסף במשנתו שבשיעורים האחרונים לא עסקנו בה: יסוד הבחירה.

צמח אינו בעל בחירה. כל התכונות שלו כבר גלומות בו, וצריך רק זמן, סבלנות וקיומם של התנאים הנכונים לצמיחה כדי שהפוטנציאל יתממש. אברהם הוא בעל בחירה חופשית, וכזכור, הבחירה החופשית היא יסוד מרכזי אצל מניטו. לכן, אי אפשר להתעלם מהאפשרות של אברהם לבחור אחרת, ולא לממש את הפוטנציאל כפי שמצופה ממנו.

נשוב וניזכר במקומה המרכזי של הבחירה החופשית במשנת מניטו. אצל מניטו הבחירה החופשית-המוסרית היא כמעט טעם הבריאה כולה; על ידי בחירתו המוסרית של האדם הוא קונה את זכות קיומו. תפיסה זו מציגה עולם שלא רק הקב"ה פעיל בו, אלא אף האדם הוא גורם משפיע מאין כמותו. ראינו כי בחירת האדם משפיעה לא רק על גורלו האישי, אלא גם על הכיוון שבו ילך העולם בעקבות אותה בחירה. עסקנו ביסוד זה, ובאופן שבו יש לקרוא את התורה לאורו – כצמתי בחירה ולא כסיפור מוכתב מראש, בסוגיות "שיטת החלופות" ו"קריאה לכתחילה". כעת יש להבין לאור יסוד זה את משמעות התהליך שעובר אברהם, ולמעשה כל האבות: האם צמיחתו של עם ישראל הייתה קבועה מראש? או שמא הכל פרי בחירתם של אברהם יצחק ויעקב, וסיפור כינונה של האומה היה יכול להתפתח אחרת לגמרי?

 

היה יכול להיות ישראל אחר

מניטו אומר בפירוש שהיה יכול להיות אחרת. אברהם אחר היה יכול להעביר את הזהות הישראלית ליצחק אחר, והוא היה מעביר אותה ליעקב אחר. לולא אברם היה בוחר להיות אברהם, ויעקב היה בוחר להיות ישראל, הקב"ה היה צריך לבחור באבות אחרים במקומם. אולי גם היו אנשים כאלה לפני אברהם ולא שמענו עליהם, כיוון שהם לא הצליחו לפתח את הזהות הישראלית. אולי גם היו אנשים אחרים לפני משה רבנו שעברו ליד הסנה הבוער ולא הבחינו בכלום. מי יודע כמה זמן חיכה בעל הבירה עד שמישהו יכיר שיש מנהיג לבירה, ואז הוא יתגלה אליו?

מאמירה זו של מניטו אפשר להבין שבכל זאת יש ממד של הכרח במציאות, שהרי אבות האומה צריכים לעבור במסלול מסוים – משמע שיש תכנית א-לוהית מסוימת ומוגדרת. מניטו אכן טוען שאין מרחב אינסופי של אפשרויות לבניית האומה הישראלית, יש מסלול הגיוני, יש יסודות מסוימים שצריך לבנות כדי להקים חיים מוסריים שלמים. השאלה היא רק מי יהיה זה שיעבור את המסלול, מי יצליח לעבור בהצלחה בכל התחנות ולהקים את העם. יהיה אברהם שיישא בתפקיד אב המון גויים, וכן יהיה מי שיישא את השם ישראל, השאלה היא רק למי ייתן ה' את השמות האלה. לא בטוח שאברם שנולד באור כשדים יקבל את השם אברהם, ואין הכרח שיעקב נכדו יזכה להיות ישראל. יש להם בחירה, והשאלה המרחפת לאורך כל ספר בראשית היא אם אברהם יצחק ויעקב יבחרו נכון. ובמילים אחרות: לא היה ידוע מראש שעם ישראל יהיה עם ישראל.

נעיר כי הבחירה אין משמעותה לוח חלק, אין כוונתו של מניטו שלאדם אין שום נתוני פתיחה, ושאת הכל הוא קונה בבחירתו. האנושות התחלקה בין שלושת הענפים המרכזיים של בני נח, ויש משמעות שונה לכל אחד מהם, לשם לחם וליפת. את הזהות הישראלית יבנה מי שבא מזרעו של שם, ועדיין לא ידוע מי זה יהיה.

 

מניטו לעומת מהר"ל והרצי"ה

בעניין זה מניטו נבדל משניים מההוגים המרכזיים שמניטו הושפע מהם – המהר"ל והרצי"ה קוק. הרב צבי יהודה מדגיש בעקבות המהר"ל (נצח ישראל יא) שהבחירה באברהם כתובה ללא נימוק, מופיעה לפני כל סיפור על מעשיו של אברהם, משמע שאין היא תלויה ברובד המעשי הבחירי. מרכזיותה של הבחירה נובע מכך שמדובר בבניית עם, ישות כללית, והכלל אינו נקבע רק על פי מעשיו של כל פרט. "אשר בחר בנו מכל העמים – ונתן לנו את תורתו", עם ישראל נוצר מראש עם התכונות הרצויות לקבל את התורה. הבחירה בו קדמה לכל.

בנקודה הזו אכן יש פער בין מניטו ובין הדמויות שעיצבו את השקפת עולמו. תפיסת הבחירה החופשית בתורה מרכזית בהגותו עד כדי כך שהוא מנתקת מזיקתו למהר"ל ולרצי"ה, וטוען שהיבחרותו של עם ישראל לא הייתה מוכרחת.