בין ה' לאלילים, בין ישראל לעמים (ישעיהו מ`א)

  • הרב עדיאל זימרן

בין ה' לאלילים, בין ישראל לעמים - ישעיהו מ"א

בפרק מ"א בספר ישעיהו מתואר מעמד ייחודי, המכונה בפי הנביא "משפט העמים": "החרישו אלי איים ולאומים יחליפו כח, יחדיו למשפט נקרבה". במשפט זה, הנביא מדגיש את זמניותם של מעצמות העולם, הנראות כבלתי-מנוצחות, מול אין סופיותו של מלך כל הארץ - "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש". כך, הפרק מדגיש את השוני המשמעותי הקיים בין מלכות ה' לבין מלכי ואלילי העולם: הקב"ה אינו רק שליט 'יותר זמן' מהמלכים בשר ודם. הנביא מתאר את בריאת העולם כדי לבאר שנצחיותו של הקב"ה נובעת מהיותו מחולל ההיסטוריה ובוראה: "מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גויים ומלכים ירד". לעומתו, מלכי הארץ מולכים בתוך ההיסטוריה, ואינם חורגים ממנה. הבדל נוסף בין הקב"ה לבין האלילים מבואר בהמשך הפרק: הקב"ה מלך עוד בטרם כל יציר נברא, ואילו אלוהי האומות נוצרו ע"י עובדיהם בדרך המתוארת בצורה צינית ע"י הנביא: "ויחזק חרש את צורף, מחליק פטיש את הולם פעם, אומר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים ולא ימוט".

בהמשך הפרק, פונה הנביא לישראל ומזכיר להם את הברית הייחודית שנכרתה בין עם ישראל לבין הקב"ה: "ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אוהבי". ייתכן שהצמדת ייחודם של עם ישראל על פני האומות לייחדו של הקב"ה על פני האלילים מדגישה שבניגוד לאומות העולם, שקיומם תלוי על בלימה והם קרבים למשפט לפני מלך כל הארץ, קיומו של ישראל הוא קיום על-זמני. עם ישראל אינו ככל עם אחר, שעולה ויורד בתהפוכות ההיסטוריה, והוא אינו עומד לפני הקב"ה ל"משפט העמים".על רקע הסבר זה, ניתן להבין את התאור המופיע בפרק הבא, הקושר את בריאת העולם עם בחירת ישראל לעם ה': "כה אמר הא-ל ה', בורא השמים ונוטיהם, רוקע הארץ וצאצאיה, נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה - אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצורך ואתנך לברית עם לאור גויים".