בין ישראל לעמים

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף לד - "חביל גופייהו" - בין ישראל לעמים

הגמרא בדף לד עוסקת בדין פולטת שכבת זרע - אישה שקיימה יחסי אישות עם גבר, ולאחר זמן מה נפלטות מגופה שאריות של שכבת זרע. בגמרא במסכת שבת (דף פו עמוד ב) נאמר, שפליטה כזו מטמאת את האישה רק בשלושת הימים הסמוכים לקיום יחסי האישות. לאחר מכן, שכבת הזרע מתקלקלת, ושוב אין לראותה כגורם מטמא.

הגמרא בסוגייתינו - ובמקביל באותה הסוגיה בשבת - מעוררת ספק מעניין: האם עובדה מציאותית זו, שלפיה שכבת הזרע מתקלקלת לאחר שלושה ימים בגוף האישה, היא עובדה אוניברסלית, או שמא היא נוהגת דווקא בבני ישראל? ברור, שבמבט פשוט האפשרות הראשונה מסתברת יותר: אף שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, סוף סוף בני אדם הם בני אדם, ואם עובדה פיזיולוגית כלשהי נכונה ביחס לישראל, אין סיבה לחשוב שהיא אינה נכונה ביחס לאומות העולם.

עם זאת, הגמרא נוטה לצדד דווקא באפשרות השנייה, שלפיה הגוף הישראלי מתנהג בדרך שונה מן הגוף הנכרי, וזאת משתי סיבות: ראשית, עם ישראל מצוי במתח רוחני מתמיד, אשר עשויות להיות לו השלכות פיזיולוגיות. שנית, הגוי הממוצע מורגל באכילת מאכלים מזיקים, המובילים אף הם למצב פיזיולוגי שונה מזה של ישראל.

חשוב לזכור, כי אין לראות בדברי הגמרא הללו "תיאוריית גזע", ח"ו. שני הנימוקים הנזכרים בגמרא קשורים לעניינים התנהגותיים, ולא לעניינים מולדים. ברור מאליו, שנכרי שאיננו אוכל שקצים ורמשים - גופו כישראל; ומאידך, ישראל שאיננו שומר תורה ומצוות - גופו כנכרי.

החתם סופר (בחידושיו לשבת פו עמוד ב, ובמקביל בחידושיו לעבודה זרה לא עמוד א, ובשו"ת יורה דעה קע"ה) דן בשאלה שהטרידה ראשונים ואחרונים, והיא: האם ובאיזו מידה ניתן לסמוך על ממצאים רפואיים או על חוות דעת רפואית בהכרעת הלכה. שאלה נרחבת זו משמעותית לפסיקת הלכה בענייני פיקוח נפש בשבת, אכילה ביום כיפורים, הלכות נידה, לידה והפלה ועוד כהנה. באופן כללי ניתן לומר, כי שאלה זו מתפצלת לשתיים:

א. הנאמנות. רבים מן הפוסקים התלבטו האם רופא יהודי או נכרי נאמן לומר את כל האמת, או שמא ייתכן שאיננו מדייק בדבריו.

ב. הידע. גם כאשר עומד בפנינו רופא כשר שדובר אמת, יש להתלבט האם ניתן לסמוך על הממצאים הרפואיים שבידיו באופן מוחלט וחד משמעי.

לאור האמור בסוגייתינו, חידש החתם סופר חידוש מרחיק לכת באשר לשאלה השנייה:

"ומפני זה קשה לי לסמוך בשם הוראה על רופאי זמנינו אפילו ישראל בענין נדה וכדומה, דכל מומחתם על פי ספרי רפואות שנעשו על ידי נסיון שהיה להם על ידי גופי אומות העולם, וכן כל חכמתם בניתוח על פי שניסו בגופן שלהן, דחביל גופייהו, ואין מזה ראיה לגופי בני ישראל. ואין לדון מדבריהם להקל בשום איסור, כי אם לענין חילול שבת ואכילה ביום הכיפורים, דלא יהא אלא ספק פיקוח נפש נמי דוחה שבת; אבל להאמין להם -ממש - אין נראה לי".

החתם סופר סבור, שאם אמנם ישנו הבדל פיזיולוגי של ממש בין ישראל והעמים, הרי שניסוי או ממצא רפואי אשר נעשה בגוי, לא רלוונטי בנוגע לישראל, ולא ניתן לסמוך עליו. זאת, כאמור, גם אם הרופא המוסר את חוות הדעת הרפואית מדייק בדבריו, ואיננו חשוד על שקר.

דעת החתם סופר היא דעת יחיד, ורבים חלקו עליו (ראה על כך בערך "נאמנות רופא" באינציקלופדיה ההלכתית-רפואית, סעיף ג'). בין החולקים, היו כאלה שהדגישו את הנקודה דלעיל: דברי הגמרא אינם הלכה למשה מסיני, והינם תלויים בנתונים המציאותיים בשטח. משום כך, אם ברור לרופא שעורך את הניסוי, כי אורח-חייו או תזונתו של הנכרי המשתתף בניסוי אינם שונים מהותית מאלה של ישראל, אין כל בעיה ליישם את תוצאות הניסוי גם ביהודים כשרים.

הרב אביהוד שורץ