בין סכך לדפנות

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

סוכה דף ז', בין סכך לדפנות

המילה סכך והמילה סוכה נגזרות שתיהן מאותו השורש. ניתן לומר כי משמעות הדברים היא, שעיקרה של הסוכה - בסכך, המסוכך והמגונן על יושבי הסוכה. והנה, שנינו בגמרא (דף ז' ע"ב):

"תנו רבנן: חמתה מחמת סיכוך ולא מחמת דפנות רבי יאשיה אומר: אף מחמת דפנות
אמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי: מאי טעמא דרבי יאשיה? "דכתיב וסכת על הארון את הפרכת" - פרכת מחיצה, וקא קרייה רחמנא סככה אלמא מחיצה כסכך בעינן".

ר' יאשיה מחדש, ש"מחיצה כסכך". לכאורה הדברים ברורים, אלא שכדרך שקורה בהקשרים אחרים שבהם השתמשו חז"ל ב"כ" הדימיון, אף כאן יש להתלבט לגבי רמת הדמיון. המהרש"א בסוגייתינו מבהיר:

"כתב המרדכי בשם ראבי"ה, דלר' יאשיה נמי בעינן למחיצות פסולת גורן ויקב כסכך".

כלומר, ר' יאשיה רואה את דפנות הסוכה כסכך לכל דבר ועניין, וכל הלכה הנוהגת בסכך, נוהגת גם בדפנות. לפיכך, לא זו בלבד שיש לוודא שבדפנות צילתה מרובה מחמתה, יש גם להקפיד על התקנת הדפנות מחומרים הכשרים לסכך, דהיינו דווקא מדברים שגידולם מן הארץ, אינם מקבלים טומאה וכו'.

המהרש"ל חלק על המהרש"א, ולמד מדברי התוספות (ז ע"ב, ד"ה מחיצה), שר' יאשיה מחדש חידוש נקודתי בדין חמתה מרבה מצילתה, אך אף הוא מודה שקיים הבדל בין הסכך לדפנות, ולא ייתכן שחובה להתקין את הדפנות מן החומרים הכשרים לסכך.

כך או כך, חכמים חולקים על ר' יאשיה, ולדעתם הסוכה היא הסכך, והדפנות אינן אלא "הכשר מצוה", המאפשר את קיומה של הסוכה.

לאור תפיסה זו של המחלוקת, התקשה ר' חיים מבריסק לבאר הלכה ברמב"ם.

הגמרא להלן בדף ט' קובעת, שעצי הסוכה אסורים בהנאה, שכן הם הוקצו ויועדו למצוותם. הרא"ש כתב, שהלכה זו נוגעת אך ורק לעצי הסכך, שכן רק הם מוגדרים "סוכה", וממילא רק הם נאסרו בהנאה. לעומת הרא"ש, פסק הרמב"ם (הלכות סוכה, ו' ט"ו) שגם הדפנות אסורות בהנאה במהלך החג כולו. הרא"ש מצטט את הרמב"ם ומשיג עליו, בטענה שהדפנות אינן סכך. ר' חיים מבקש ליישב את הרמב"ם, ומסביר באופן חד ועדין את היחס בין הסוכה והדפנות:

"דפליגי בזה רבי יאשיה ורבנן אם דפנות איכללו בהדי סכך אם לא, ולדידן קיימא לן דפנות לאו סכך נינהו, וגם חמתה מרובה מחמת דפנות כשרה, משום דלא חייל בהו דין סוכה ... אכן כל זה הוא רק בהדינים הנוגעים לפסולא והכשרא דסוכה, דהם בגוף החפצא של הסוכה, והוא זה נוגע רק בסכך ולא בדפנות, כיון דהדפנות אינם בכלל סוכה. מה שאין כן בזה דעצי סוכה נאסרין, סבירא ליה להרמב"ם דאין זה תלוי בעצם הסוכה ... כי אם דדין זה נאמר על מצות סוכה, דכל דמיקיימא ביה מצות סוכה אסור ליהנות ממנו ... ועל כרחך כיון דילפינן גם לדפנות מקרא ד"בסוכות", ובלא דפנות לא מתכשרא, אם כן ממילא דגם דפנות איכללו במצות הסוכה, ואף על גב דאינהו לאו שמא דסוכה בהו, אבל מ"מ כך הוא מצותה ... ולהכי הוא שפסק הרמב"ם דגם עצי דפנות הסוכה נאסרין".

ר' חיים בדרכו הייחודית עומד על הפער שבין "עצם הסוכה" ובין "מצות סוכה". נבהיר: הסוכה ממלאת שני תפקידים. מצד אחד, הסוכה כשמה, מבקשת לסוכך ולהגן בבחינת "צילא דמיהמנותא", ולשם כך די בסכך בלבד. מצד שני, התורה דורשת לשבת בסוכות, וכדרך שלמדו חז"ל "תשבו כעין תדורו". כדי שניתן יהיה לדור בסוכה, מוכרחים להתקין לה גם דפנות. דפנות אלה, כדברי ר' חיים, אינן חלק מן הסוכה, ואולם הן מאפשרות את קיום מצותה, וזו הסיבה שלדעת הרמב"ם אף הדפנות אסורות בהנאה כל ימי החג.

הרב אביהוד שורץ