בכורות דף ד – פקיעת קדושת כהונה מכהנת

  • הרב ירון בן צבי
בתחילה הייתה עבודת הקרבנות בבכורות, אך לאחר השתתפותם בחטא העגל ירדו הבכורות ממדרגתם, ושבט לוי – שלא חטא – הועמד תחתם לשרת בקדש. המשנה בדף ג לומדת שגם בכורות כהנים ובכורות לויים אינם צריכים פדיון. למרות זאת, התורה ציוותה שכסף הפדיון של בכור ישראל יועבר דווקא לכהן לא ללוי (במדבר ג, נא).
מהפסוק "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (שמות יג, ב) למדו חז"ל כי הבכורה תלויה באם, ולכן גם בכור של ישראל הנשוי לבת כהן או בת לוי פטור מפדיון (בכורות מז ע"א).
בעקבות דברים אלו כותב הרמב"ם בהלכות ביכורים (פרק יא הלכה ט - יא):
"כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן מקל וחומר: אם פטרו של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו עצמן. ישראל הבא מן הכהנת ומן הלויה פטור, שאין הדבר תלוי באב אלא באם שנאמר פטר רחם בישראל. לויה המעוברת מעכו"ם בנה פטור, וכהנת המעוברת מעכו"ם בנה חייב שהרי נפסלה אמו מן הכהונה בבעילת העכו"ם".
הרמב"ם מחלק בין בת כהן לבת לוי. בכור של בת לוי שנבעלה לגוי פטור מפדיון, בעוד שבכור של בת כהן שנבעלה לגוי חייב בפדיון. חילוק זה מפתיע, משום שגם כאשר בת הכהן נפסלה לכהונה – לכאורה היא שייכת עדיין ל'שבט לוי', ובנה אמור להפטר מפדיון.
בעלי התוספות (בכורות מז ע"א ד"ה אלא) והמשנה למלך (הלכות ביכורים ט, כ) כתבו שקדושת הכהונה כוללת בתוכה גם את קדושת הלויה, וכאשר פוקעת קדושת הכהונה – גם קדושת הלויה פוקעת. אולם מדבריהם עדיין לא מובן מה הסיבה לכך.
ניתן להסביר כי בניגוד להבנה המתבקשת, שכהן הוא לוי מיוחד יותר, הלויה והכהונה הן בעצם שתי קבוצות נפרדות. אומנם יש בין הקבוצות דמיון משמעותי, אך הוא מקרי ולא מהותי. הכוהנים אינם נחשבים בכלל הלויים אלא מהוים משפחה נפרדת, וממילא מובן מדוע כאשר פקעה קדושתה של כוהנת – לא נותרה בה קדושת לויה. לאחר שנבעלה לגוי הפכה בת הכהן לזרה גמורה.