בכורות דף יז – אי אפשר לצמצם חלק א': בידי שמים ובידי אדם

  • יהודה רוזנברג
המשנה בדף יז דנה בשני ולדות שראשיהם יצאו באותו זמן, ואנו מתלבטים איזה מהם הוא הבכור. ר' יוסי קובע ששניהם קדושים, משום ששניהם יצאו כאחת. לעומת זאת, חכמים סוברים שאיננו יכולים לסמוך על הנראה בחושינו, ולקבוע ששני הולדות יצאו כאחת, ולכן יש להתייחס לשני הולדות כשני ולדות ספק – אחד מהם הוא הבכור והשני חולין, אלא שאיננו יודעים מיהו הבכור ומיהו הפשוט.
הגמרא (דפים יז-יח) מקשרת את מחלוקת התנאים למחלוקת כללית בשאלה האם "אפשר לצמצם" – האם ניתן לסמוך על הנראה בחושים ולקבוע ששני דברים הם בעלי גודל זהה או אירעו בזמן אחד, או שדבר מסוים הוא בדיוק בגודל, צורה או משקל מסוימים. בעיון זה ובעיון הבא נדון בשאלה זו.
לכאורה נראה שר' יוסי, הסובר ששני הולדות קדושים, צריך להניח שתי הנחות:
א. יתכן מצב שבו שני הולדות יצאו ממש בבת אחת (או לכל הפחות שהפרש זמן קטן מספיק נחשב מבחינה הלכתית "בבת אחת").
ב. אנו יכולים לסמוך על חושינו, ולקבוע שהמקרה שלפנינו הוא מקרה של לידה בבת אחת.
חכמים יכולים לחלוק על כל אחת משתי ההנחות: הם יכולים לסבור שלא יתכן ששני הולדות יצאו בבת אחת, או לקבוע שאף אם מצב כזה אפשרי – לא ניתן לקבוע בודאות שהמצב שלפנינו הוא מצב כזה, משום שיכולת הדיוק שלנו אינה מספיק גבוהה.
מדבריהם של רש"י (יז ע"א ד"ה א"א לצמצם) והרמב"ם (בפיהמ"ש, וכן בהלכות בכורות ה, א) נראה שחכמים חולקים על ההנחה הראשונה, ולדעתם לא יתכן מצב שבו שני הולדות יצאו כאחת.
לעומת זאת, התוס' (יז ע"ב ד"ה אפשר לצמצם) הבינו שחכמים מסכימים שיתכן ששני הולדות יצאו כאחת, אלא שהם חולקים על ההנחה השניה, וסוברים שרמת הדיוק שאליה אנו מגיעים בחושינו אינה מספיקה כדי לקבוע שאכן כך היה.
בהמשך הסוגיא דנה הגמרא בשאלה האם אפשר לצמצם בידי אדם – במקרה שבו הדבר נתון לשליטת האדם, שיכול לכוון ולנסות להגיע לדיוק המירבי, או שיש לו זמן למדוד את המצב בכלים מדויקים יחסית (כמו במקרה של חלל שיש למדוד את המרחק בינו ובין הערים הסמוכות לו, כדי לקבוע איזו מהן תביא עגלה ערופה). הגמרא מעלה אפשרות שבמקרה זה חכמים יודו לר' יוסי, שהרי יכולות המדידה העומדות לרשותנו טובות יותר, אולם במסקנתה היא דוחה זאת וקובעת שחכמים סוברים שגם בידי אדם לא ניתן לצמצם.
נראה שלדעת רש"י והרמב"ם, הסוברים שבמציאות לא יתכן כלל שוויון גמור בין שני דברים, אין לחלק בין צמצום בידי שמים או בידי אדם, שהרי הדבר אינו תלוי ברמת הדיוק שלנו, אלא בכך שהמציאות של שני דברים בעלי גודל זהה לחלוטין וכדו' אינה אפשרית. לעומת זאת, לדעת התוס', הסוברים שמציאות כזו אפשרית אלא שאיננו יכולים לדעת זאת בודאות, ניתן לחלק בין צמצום בידי אדם ובידי שמים ולקבוע שכאשר עומד לרשותנו זמן רב יותר לביצוע המדידה, וביכולתנו לכוון יותר – ניתן לסמוך על המדידה שביצענו ולקבוע שהגדלים, הזמנים או הצורות זהים לחלוטין.
ואכן, הרמב"ם פסק שלא ניתן לצמצם אפילו בידי אדם. לעומת זאת, התוס' (בתירוצם הראשון) כתבו שבידי שמים אי אפשר לצמצם, ואילו בידי אדם אפשר לצמצם.