בכורות דף י – הואיל ויש בהן סימני טהרה

  • הרב ירון בן צבי
הגמרא בסוגייתנו מסיקה שלא יתכן שרבי שמעון וחכמים נחלקו בסברת 'איסורו חישובו', ובהסבר דבריה היא מביאה את דברי רבי שמעון:
"אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר, ואמר רבי שמעון: מה טעם? הואיל ויש בהן סימני טהרה".
כדי שאוכל יוכל לקבל טומאה, צריך שיתקיימו שני תנאים:
א. קודם כל עליו להיות מוגדר כאוכל. בשר בהמה טהורה ונבלת עוף טהור נחשבים אוכל מכיון שיש רק גורם אחד המונע את אכילתם – איסור אכילת נבלה (ראה דברי רש"י ותוס' בעניין).
ב. על האוכל להירטב על ידי אחד משבעת המשקין (מים, טל, שמן זית, יין, חלב, דם ודבש). נבלת בהמה טהורה ונבלת עוף טהור אינן צריכות הכשר על ידי משקה, משום שהן עתידות לטמא טומאות חמורות יותר (חולין קכא ע"א) – נבלת עוף טהור עתידה לטמא את האוכל ממנה כזית, ונבלת בהמה טהורה עתידה לטמא במגע ובמשא.
רבי שמעון אומר שישנן בהמות נוספות שאין צורך במחשבה על מנת להחשיבן כאוכל, כדין נבלת בהמה טהורה. התוספות (ד"ה נבלת בהמה טהורה בכל מקום) ובעל התפארת ישראל (עוקצין פרק ג משנה ג) כותבים שלדעת רבי שמעון חיות טמאות אלו נחשבות אוכל אף ללא מחשבה מכיון שיש להן סימן טהרה אחד.
דברים אלו תואמים את דברי הגמרא בהמשך, הקובעת כי בכוחם של סימני טהרה חלקיים (כגון בעורב) להחשיב בעלי חיים כאוכל לעניין טומאה.
הסיבה לקביעה זו אינה ברורה דיה, שהרי אם אין את כל סימני הטהרה הנדרשים להגדרת בעל החיים כטהור – הוא טמא, ואין סיבה שסימן אחד יגדיר את בעל החיים כמאכל לעניין טומאה. קושי זה בולט יותר בנוגע לעוף, שכן סימני כשרות העוף אינם מוזכרים בתורה. בתורה נאמרו שמות העופות הטמאים, ומכלל זה ניתן ללמוד שאלו שאינם טמאים – טהורים. סימני העופות נאמרו על ידי חכמים, שהתבוננו במה שהיה מוחזק להם כעוף טהור והתאימו סימנים לקבוצות אלו (ראה בהרחבה בעיון לחולין דף סא).
ניתן לומר שסימני הטהרה, לכל הפחות ביחס לבהמות (ודגים) שסימניהם מהתורה, הם הגורם והסיבה לכך שהבהמה טהורה. סימני טהרה אלו אינם סימנים חיצוניים לכך שהבהמה טהורה, אלא הם עצמם מגדירים את הבהמה כטהורה. בהתאם לכך ניתן לומר כי מינים שיש להם סימן אחד קרובים יותר ל'טהרה' מאשר חיות שאין להן סימנים כלל, ודי בקרבה זו כדי להגדיר את הבהמות כמאכל.
מכאן נראה שבמידת מה הגדרת אוכל תלויה במידת הקרבה למה שמותר לישראל באכילה, ולא במה שמותר ונהוג לאכול.
יש לציין כי בניגוד לתפיסה שפרסנו, הרמב"ם (פירוש המשניות עוקצין ג, ג) מסביר שבעלי חיים אלה אינם צריכים מחשבה כדי להחשב כאוכל משום שמקובל לאכלם:
"ור' שמעון אומר כי בשר הגמלים והארנבים והשפנים והחזירים אינן צריכין מחשבה בשווקי העיר לפי שהן יעודים לאכילה בעיר".