בכורות דף נו – בין בכור למעשר (בזיקה לסוגיית לָקוּחַ)

  • הרב אביהוד שורץ
הפרק האחרון במסכת בכורות עוסק בהלכות מעשר בהמה. הלכות רבות משותפות לבכור ולמעשר בהמה, אולם ישנם גם הבדלים בולטים ביניהם. אחד מן ההבדלים נזכר בסוגייתנו:
"אם אינו ענין לבכור, דלא איתיה בעשייה, דברחם קדוש, תנהו ענין למעשר בהמה".
הגמרא עומדת על כך שהבכור קדוש מאליו ברגע שפטר את רחמה של הבהמה. לעומתו, מעשר בהמה "איתיה בעשייה", דהיינו בעל הבהמות – המעבירן תחת השבט – הוא המקדש את הבהמה העשירית.
הרש"ר הירש (בפירושו לתורה, ויקרא כז, לג; לדבריו הפנה את תשומת ליבי הר' שמואל ברויאר) מתבסס על הבחנה זו בבואו להסביר את ההבדל היסודי שבין בכור ומעשר:
"הבכור הוא הראשון, הפותח את גידול הנכסים... ואילו המעשר הוא האחרון, החותם את קניין הנכסים... שהרי קדושת המעשר איננה חלה על אחד מתוך עשרה שבנכסים, אלא היא חלה על כל עשירי בתורת עשירי, בתוך תוצרת של שורת הנכסים שקדמה לו ובכך היא מבטאת את טיב יחסנו לה'... שהכל נתון מידי ההשגחה הא-לוהית, ורעיון זה מובע בייחוד במעשר בהמה".
הרש"ר הירש מאיר נקודה חשובה: במעשר בהמה אין חובה להפריש אחד מתוך עשרה, כפי שמצאנו במעשר ראשון או במעשר שני; אלא חובה להפריש את העשירי. עשר בהמות מייצגות יחידת ייצור שלימה, ואת הבהמה החותמת  – העשירית – מביאים קורבן. בכך מחדד הרש"ר הירש את ההבדל שבין הבכור – המבטא ראשוניות, לבין המעשר – המבטא סיום והשלמה.
הגמרא מבססת על הבחנה זו בין בכור ומעשר את דין משנתנו (בדף נד עמוד ב), הפוטרת את הלוקח בהמות ממעשר בהמה. בכל הנוגע לבכור – קדושתו עצמית, ועל כן אף אם עבר מאדם אחד לאדם אחר – לא פקעה ממנו קדושתו. אך כאמור, מעשר בהמה איננו בעל קדושה עצמית, וכל מהותו היא שלאחר שאדם השלים את גידול בהמותיו והן עומדות למניין, הוא מפריש מהן לה'. אדם שקנה בהמות לא עבר את תהליך הייצור, ועל כן איננו חייב במעשר בהמה. בניסוחו של הרש"ר הירש:
"מעשר בהמה מבטא, שברכת כל בית-יחיד תלויה בהשגחתו המיוחדת של ה', ולפיכך אין מתחייב במעשר אלא מה שנולד ברשותו, ולא מה שנקנה או ניתן במתנה".
הדברים מתחדדים אף יותר לאור ההשוואה שעורכת הגמרא בסוגייתנו בין מעשר בהמה לבין בכור אדם:
"מה בניך – אין בלקוח ובמתנה, אף צאנך ובקרך – אינו בלקוח ובמתנה".
כל הורה יודע כי גידול הילדים היא אחת המשימות המורכבות העומדת בפני האדם באשר הוא. יש שהיו מעדיפים לקבל ילד במתנה או לקנות אותו מן המוכן, אך הדבר איננו אפשרי. כפי שהסביר הרש"ר הירש, ישנם תחומים המבטאים את השגחתו המיוחדת של ה' על כל אדם באופן פרטי; כך הסביר לגבי מעשר בהמה, ובוודאי שכך הוא גם ביחס להולדת ילדים ולגידולם. בתחומים אלה נדרש האדם לפעול וליצור בכוחות עצמו, ובסיומו של התהליך, אם הוא מרגיש שהשלים את המשימה שהוטלה עליו – יעמוד לפני ה' ויודה לו על השגחתו וברכתו.