דילוג לתוכן העיקרי

במיעוט שינה

קובץ טקסט

 

א.

מיעוט שינה נזכר במעלות שהתורה נקנית בהן יחד עם מיעוט שיחה, מיעוט תענוג, מיעוט שחוק ומיעוט דרך ארץ. חלק מן המיעוטים הנזכרים (מיעוט דרך ארץ, ואולי גם מיעוט שיחה) - עיקרם חיסכון בזמן יקר. היכולת לתכנן היטב את הזמן ולפנות כמה שיותר ממנו ללימוד תורה, היא ודאי בין המעלות שהתורה נקנית בהם. לכן, גם מיעוט שינה עשוי להתפרש כחיסכון חיוני בזמן, המפנה זמן ללימוד ולשקיעה בתורה. כך מקובל לראות את המדרש על יעקב אבינו, והביאו גם רש''י בפירושו:

וישכב במקום ההוא - לשון מיעוט; באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה.

(בראשית, פרק כ''ח, פסוק י"א).

יעקב, מרוב עסקו בתורה, חס על זמנו ולא הלך לישון במשך ארבע עשרה שנים. והקורא תמה - וכי יש לך בשר ודם, ילוד אישה היכול לעשות כך?!

המעשה המתואר של יעקב מזכיר אגדה דומה על דויד מלכנו:

אמר רב אושעיא אמר רבי אחא, הכי קאמר (דוד): מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס. מכאן ואילך היה מתגבר כארי... דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה... אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד.

(ברכות ג:).

גם דויד מנצל את לילותיו ללימוד תורה במקום לשינה. לכאורה, גם הוא עושה זאת כדי לנצל היטב את זמנו, כיוון שזמן השינה נחשב זמן 'מבוזבז' במידה רבה.

ב.

אולם, לגבי דויד אפשר שסיבת הימנעותו משינה שונה:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

(תהילים, מזמור קל''ב, פסוקים א' - ה').

דויד מעונה מן הרעיון שהוא הגיע אל המנוחה וארון ה' עדיין לא זכה לה. כך הוא אמר גם לנתן הנביא:

רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן האלוקים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה:

(שמואל ב', פרק ז', פסוק ב').

הוא אינו רואה זכות לעצמו לנוח, ולכן הוא 'מתנמנם כסוס', כלומר ישן בעמידה (ומן הסתם כשהוא נשען אל הקיר) עד חצות הלילה, מתעורר בחצות ולומד עד הבוקר. מהקשרה של האגדה נראה שהיא מתייחסת לתקופה בה פרנסתם של בני מלכותו של דויד הייתה מפשיטה על גדודי ליסטים ושוסי המדבר, כלומר בתחילת מלכותו[1], טרם העלאת הארון לירושלים.

אפשר שזו הייתה גם כוונתו של יעקב, כאשר הוא נמנע משינה בבית שם ועבר. מתגובתו לחלום הסולם בבית אל נראה שהוא לא ידע לפני החלום היכן מקום השכינה. שלא כאבותיו, אברהם ויצחק, הוא לא הכיר את הר המוריה. הדבר הטריד אותו, והוא נמנע מלישון בשכיבה, וכדרך שעשה דויד; ולצורכי הגוף הוא הסתפק בנמנום כסוס, בעמידה (עם משענת, שהרי לאדם אין ארבע רגלים כסוס). כאשר פגע יעקב "במקום", הוא הלך מרוב עייפותו לישון, ובשנתו הוברר לו שבצדק ישן, שהרי מצא את מקום מנוחתה של השכינה.

ג.

לעניין קניין התורה שאנו עוסקים בו, מיעוט שינה עשוי להתפרש לא רק כחיסכון בזמן יקר, כדוגמת מיעוט דרך ארץ, שהיא עניין חשוב כשלעצמו אך גוזלת זמן יקר מלימוד התורה. מיעוט שינה עשוי להתפרש כמיעוט תענוג ומיעוט שחוק שהוזכרו לעיל, כלומר כנכונות לוותר על נתח חשוב מהנאות החיים, אשר השינה היא אחת מהן. הנאות החיים עומדות בסתירה פנימית מובנית לשקיעה בלימוד תורה, לא רק בגלל הזמן שהן גוזלות מלומד התורה, אלא גם בגלל שהן ממכרות ומשעבדות את הבוחר בהן, ואילו בלימוד התורה - אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (אבות דרבי נתן, פרק ב'). לשון אחרת: העיסוק בתורה דורש מן האדם ניקיון משלטון היצר, משום שהתורה תובעת מן האדם נכונות לשנות את דרכו ולהתאימה לדרישות הקדושה, קרבת אלוקים ושיח מתמיד עמו. אהבת הנאות הגוף, לעומתה, כופה על האדם דרך שאין בה נכונות לשינויים אלו, דרך שבראש סדר העדיפות שלה נמצאים דברים שונים מן השיח עם הקב''ה.

השינה היא מהנאות הגוף היותר ממכרות. דויד, ואולי גם יעקב, מאסו בה בשל צער השכינה. משנתנו באבות מצמצמת אותה, כדי שהאדם ילמד לשלוט על הנאותיו ועל צורכי גופו, ולא שהם ישלטו בו. כך יוכל האדם לכוון את עצמו לסדר העדיפות הנכון ו"למה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו כל ימי חייו" (עיינו מסילת ישרים, פרק א').

ד.

זאת ועוד: היכולת לצמצם את השינה (בעיקר באמצעות הקימה המוקדמת, ופחות באמצעות איחור זמן ההליכה לישון) היא מיסודות מידת הזריזות, שהרמח''ל בספרו הטהור, 'מסילת ישרים' (פרקים ו'- ט') שיבח אותה מאוד. הוא עצמו מחלק את בני האדם לשניים: קבוצה אחת היא שואפי המנוחה; ובמושגים שלנו, במושגים שלנו, הכוונה היא לאנשים שהכורסה (החשמלית) הנוחה והמסך הגדול מול העיניים הם משאת חייהם. הקבוצה השנייה היא שואפי הניידות והפעלתנות, דהיינו אלו הרואים בכל עשייה ובכל מאמץ אתגר שכדאי להשקיע בו. היכולת לשלוט בשינה ולהיחלץ מן השמיכה החמה בזמן הנכון שייכת לקבוצה השנייה. אנשיה הם לרוב בעלי מזג שמח ומצב רוח טוב. אדם הנמנה על קבוצה זו, ומכוון את מעשיו לדרכה של תורה, יקיימה וילמדנה בשמחה, ואם תהיה קשה בעיניו- ישמח לאתגר הנובע ממנה.

עוד כתב הרמח''ל על כך (בפרק ז'):

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר: כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. : נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה': צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית. אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר : ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב : אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

והדברים מדברים בעד עצמם.

ה.

עסקנו גם בגורם הפשוט המחייב מיעוט בשינה, דהיינו החיסכון בזמן יקר, העשוי להביא ליותר לימוד תורה. כאן יש להסתייג ולהזכיר ששינה בכמות בסיסית אינה מותרות ואינה בזבוז זמן. המוח זקוק לשינה כדי לסדר לעצמו את שחווה במשך היום. הפסיכולוגיה הפרוידיאנית מחשיבה מאוד את השינה כאמצעי לסידור חוויותיו של האדם וזיכרונותיו בין התודעה לבין התת-תודעה. השינה חשובה גם להתפתחות תקינה של הגוף ולמניעת מחלות ונזקים בלתי הפיכים לטווח ארוך. המשנה לא התכוונה למיעוט שינה מן הכמות המינימלית ההכרחית, אך אנשים רבים ישנים יתר מכדי צורכם למען התענוג, למען הבריחה מן המציאות, מסתם שעמום או מעצלות. עליהם נאמרה משנתנו.

ו.

אחתום במעשה שחוויתי לפני כשנה. ערכנו פגישת מחזור לבני כיתתנו בישיבה התיכונית (ישיבת 'נתיב מאיר' בירושלים), כעבור ארבעים שנה מתום הלימודים. כחלק מן התוכנית, נבחרו חמישה אנשים שהגיעו בזמן שעבר בינתיים להישגים מעניינים. הם סיפרו על הישגיהם, על חייהם, ובין השאר נשאלו כולם שאלה זהה: במה הם חושבים שהלימוד בישיבת 'נתיב מאיר' סייע להם בהישג הנזכר.

אחד מהם, הוא ישראל ק', ידיד נעורים טוב שלי, אשר למד עמי בישיבה במגמה הריאלית. יחד עם ההישגים שנדרשנו להם בגמרא, הלימודים במגמה זו היו קשים במיוחד, וחייבו אותנו בעמל רב. ישראל ק' הנזכר הקים מפעל של תעשייה חכמה בתחום המחשבים, שהעולם משחר לפתחו. במפעל עובדים מעט מאוד אנשים, ובשנה הנזכרת היה מחזור הכספים שלו קרוב למיליארד שקלים. ישראל, מקים המפעל ומנהלו, מקפיד לקבוע עתים רציניות ומשמעותיות לתורה כל יום. על השאלה הנזכרת ענה ישראל, שבישיבת 'נתיב מאיר' למד שאין צורך בשעות שינה רבות, ושהמרגיל עצמו בשעות שינה מועטות עשוי לגלות את העושר ואת האושר, שניתן להפיק מן הזמן שנחסך.

 

 

 
 

[1] השוו, למשל, שמואל ב', פרק ג', פסוק כ"ב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)