ב`מ ב - אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם: פתיחה לפרק שניים אוחזין

  • הרב אביהוד שורץ

בבא מציעא דף ב - אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם: פתיחה לפרק שניים אוחזין / אודי שוורץ

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'" (זכריה ח', טז-יז).

בפסוקים אלה, שבהם מתאר הנביא זכריה, בתוך נבואתו על נחמת ציון וירושלים, את הדרך הראויה לניהול ענייני החברה בעם ישראל, הוא מציין בכפיפה אחת שני יסודות שהם לכאורה סותרים: בית דין שחותר לאמת ואינו מוכן לוותר עליה כמלוא נימה, לא יוכל להשכין שלום; ומצד שני, השכנת שלום מחייבת לא פעם חריגה מן האמת.

המתח בין שני היסודות האלה, האמת והשלום, מאפיין את הפרק הראשון של מסכת בבא מציעא, שהנושא המרכזי בו הוא דין ממון המוטל בספק. לספק עשויות להיות סיבות שונות, ובע"ה עוד נלבן אותן בעתיד. אך היום אנו מבקשים לעסוק דווקא בפתרון למצב זה, שכן כבר הסוגיה הראשונה במסכת מציגה כמה הוראות אפשריות במצב של ספק.

בדין טלית ששניים אוחזין בה קבעה המשנה: "יחלוקו". פסיקה זו מאפיינת יותר מכול את השלום החוטא לאמת. אליבא דאמת, אחד מבעלי הדין הגביה את הטלית לפני חברו, והיא אינה שייכת לשניהם אלא לאחד מהם בלבד! אך על מנת להשכין שלום ביניהם, מורה המשנה לחלק את הטלית. [אמנם בדף ג ע"א מציעה הגמרא "אימא תרוייהו בהדי הדדי אגבהוה", אך ברור שאפשרות זו אינה סבירה כלל ועיקר; ומכל מקום, בסוגיות אחרות מופיע פתרון החלוקה כדרך של פשרה גם במצבים שברור בהם לחלוטין כי אליבא דאמת שייך הממון המוטל בספק לאחד הצדדים בלבד.]

בדף ג ע"א מזכירה הגמרא מקרה אחר: שני אנשים הפקידו כסף אצל אדם שלישי, וכעת אין ברור כמה עליו להשיב לכל אחד מהם. הפסיקה במקרה זה - "יהא מונח עד שיבוא אליהו" - משקפת כמובן את מגמת האמת: בית הדין חושש מאוד שמא יגיע הממון לאחד הצדדים שלא כדין, ולכן מעדיף להותיר את המציאות בלתי-פתורה, ובלבד שלא יחטא לאמת.

התוספות (ב ע"א, ד"ה ויחלוקו) הציעו לשלב בדיון אפשרות פסיקה שלישית: "כל דאלים גבר". נראה שגם פסיקה זו איננה תורמת לשלום החברה: לגיטימציה לשימוש בכוח עלולה למוטט את הסדר החברתי התקין. עם זאת, כמה ראשונים פירשו שזוהי דרך לבירור האמת, שכן יש אומדנה שמי שהממון שלו, ימסור עליו את נפשו, וממילא יזכה במגיע לו.

ובכן, בכל אחד מן המקרים שיעלו על שולחננו במהלך הפרק עלינו לבחון מה היחס בין האמת ובין השלום, ולהכריע כמי מהם, בסופו של דבר, תיפסק ההלכה.