ב`מ י - קניין ד' אמות

  • הרב שמואל שמעוני

בבא מציעא דף י - קניין ד' אמות / הרב שמואל שמעוני

"ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום. מאי טעמא? תקינו רבנן דלא אתי לאנצויי" (י ע"א).

מבואר מסוגייתנו שקניין ד' אמות אינו אלא תקנת חכמים. והקשו הראשונים: והלוא במסכת גטין (עח ע"א-ע"ב) מבואר שאפשר לגרש אישה על ידי נתינת הגט בד' אמותיה - וכיצד זה ניתן להתיר איסור אשת איש דאורייתא על ידי תקנת חכמים? הרי"ד בתוספותיו (בבא מציעא) כתב שאכן הקביעה שבסוגייתנו אינה מוחלטת: "ולא דמי לאשה, דאשה קבלה היא בידם מסיני דד' אמות קונות". ברם, מרבית הראשונים הניחו שלא כדבריו, ונעמוד כאן על חלק מתשובותיהם.

הרמב"ן (גטין עח ע"א, ד"ה ארבע) סבר שאכן לא ניתן לגרש אישה בקניין ד' אמות, ובסוגיה שם מדובר במקרה שנדרשה תקנת עגונות, וחכמים השתמשו לשם כך בסמכותם המיוחדת (המוזכרת בכמה סוגיות בש"ס) להפקיע קידושין, משום ש"כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש".

הר"ן (שם, מ ע"ב מדפי האלפס) חלק על הרמב"ן וטען כי אף על פי שקניין ד' אמות דרבנן, תוקפם של הגירושין הנעשים באמצעותו הוא דאורייתא. אמנם קניין דרבנן מבוסס על העיקרון "הפקר בית דין הפקר", וככלל אין כלי זה מועיל לקיים מה שנאמר בגירושי אישה "ונתן בידה" (דברים כ"ד, א). אך הר"ן מסביר שבמסגרת קניין ד' אמות הדבר מועיל: "כיון דרבנן תקנינהו ואמרי שיהו קונות, הרי הקנום לו, ועשאום כחצרו". זאת אומרת: תקנת קניין ד' אמות איננה שחפץ שנמצא בד' אמותיו של אדם נקנה לו, אלא שד' האמות שייכות לו באופן זמני, וממילא החפץ שנמצא בהן קנוי לו בקניין חצר. על כן נתינת הגט בד' אמותיה של האישה נחשבת נתינה בחצרה, ומועילה לגרשה מן התורה.

כיוון שונה ומרתק הוצע בחידושים מכתב יד על מסכת גטין שיצאו בהוצאת מוסד הרב קוק (עח ע"ב, ד"ה ופרקי'):

"דיליף משבת, דארבע אמות של אדם אפילו ברשות הרבים כחצרו דמיין לעניין טילטול".

הסבר זה מבוסס על יסודות חשובים בשלושה תחומים שונים: איסור דאורייתא של טלטול ד' אמות ברשות הרבים בשבת, קניין ד' אמות וגירושי אישה. לעניין איסור טלטול ד' אמות ברשות הרבים בשבת מצטרף בעל החידושים מכתב יד למחנה מכובד של ראשונים שהבינו כי זהו סניף של איסור הוצאה, משום שד' אמותיו של אדם עומד נחשבות רשותו, ועל כן כאשר הוא עוקר ממקומו ומוציא חפץ אל מחוץ להן, הדבר נחשב להוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים.

לעניין קניין ד' אמות, מתחדש כאן שעל אף שהקניין עצמו דרבנן, כמבואר בסוגייתנו, הוא מבוסס על יסוד דאורייתא, שד' אמותיו של אדם נחשבות רשותו; כל שתיקנו חכמים הוא שרשות זו משמעותית גם בהלכות חושן משפט, דהיינו שהיא יכולה לקנות לאדם.

אשר לגירושי אישה, בעל החידושים מניח שהבעל אינו צריך להקנות לאישה את הגט, אלא אפשר לקיים "ונתן בידה" בנתינה גרידא (ראה קצות החושן סימן ר' ס"ק ה). ומאחר שד' אמותיו של אדם נחשבות רשותו אף מדאורייתא, די לתת את הגט בהן.