בבא מציעא | דף י | קניין ד' אמות

"ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום. מאי טעמא? תקינו רבנן דלא אתי לאנצויי".

מבואר בסוגייתנו שקניין ד' אמות אינו אלא תקנת חכמים. הראשונים הקשו על כך: הלוא במסכת גיטין (דף ע"ח) מבואר שאפשר לגרש אישה בנתינת הגט בד' אמותיה, וכיצד זה אפשר להתיר איסור אשת איש דאורייתא על ידי תקנת חכמים? הרי"ד בתוספותיו (בבא מציעא) כתב שאכן הקביעה שבסוגייתנו אינה מוחלטת: "ולא דמי לאשה, דאשה קבלה היא בידם מסיני דד' אמות קונות". ברם מרבית הראשונים הניחו שלא כדבריו, ונעמוד כאן על חלק מתשובותיהם.

הרמב"ן (גיטין עח ע"א ד"ה ארבע) סבר שאכן אי אפשר לגרש אישה בקניין ד' אמות, ובסוגיה שם מדובר במקרה שנדרשה בו תקנת עגונות, ולשם כך השתמשו חכמים בסמכותם המיוחדת (המוזכרת בכמה סוגיות בש"ס) להפקיע קידושין, משום ש"כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש".

הר"ן (שם מ ע"ב מדפי האלפס) חלק על הרמב"ן וטען כי אף על פי שקניין ד' אמות מדרבנן, תוקפם של הגירושין הנעשים באמצעותו הוא דאורייתא. אומנם קניין דרבנן מבוסס על העיקרון "הפקר בית דין הפקר", וככלל אין כלי זה מועיל לקיים מה שנאמר בגירושי אישה "ונתן בידה" (דברים כד, א), אך הר"ן מסביר שבמסגרת קניין ד' אמות הדבר מועיל: "כיון דרבנן תקנינהו ואמרי שיהו קונות, הרי הקנום לו ועשאום כחצרו". זאת אומרת: תקנת קניין ד' אמות אין משמעותה שחפץ הנמצא בד' אמותיו של אדם נקנה לו, אלא שד' האמות שייכות לו באופן זמני, וממילא החפץ שנמצא בהן קנוי לו בקניין חצר. על כן נתינת הגט בד' אמותיה של האישה נחשבת נתינה בחצרה ומועילה לגרשה מן התורה.

כיוון שונה ומרתק הוצע בחידושים מכתב יד למסכת גיטין שיצאו בהוצאת מוסד הרב קוק (עח ע"ב):

"דיליף משבת, דארבע אמות של אדם אפילו ברשות הרבים כחצרו דמיין לעניין טילטול".

הסבר זה מבוסס על יסודות חשובים בשלושה תחומים: איסור דאורייתא של טלטול ד' אמות ברשות הרבים בשבת, קניין ד' אמות וגירושי אישה. לעניין איסור טלטול ד' אמות ברשות הרבים בשבת מצטרף בעל החידושים מכתב יד למחנה מכובד של ראשונים שהבינו כי זהו סניף של איסור הוצאה, משום שד' אמותיו של אדם עומד נחשבות רשותו, וכאשר הוא עוקר ממקומו ומוציא חפץ אל מחוץ להן, הדבר נחשב להוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים.

לעניין קניין ד' אמות מתחדש כאן שעל אף שהקניין עצמו מדרבנן, כמבואר בסוגייתנו, הוא מבוסס על יסוד דאורייתא, שד' אמותיו של אדם נחשבות רשותו. כל שתיקנו חכמים הוא שרשות זו משמעותית גם בהלכות חושן משפט, דהיינו שהיא יכולה לקנות לאדם.

אשר לגירושי אישה, בעל החידושים מניח שהבעל אינו צריך להקנות לאישה את הגט, אלא אפשר לקיים "ונתן בידה" בנתינה גרידא (ראה קצות החושן ר, ה). ומאחר שד' אמותיו של אדם נחשבות רשותו אף מדאורייתא, די בנתינת הגט בהן.