ב`מ כב - אבֵדה ששטפה נהר

  • הרב אביהוד שורץ

בבא מציעא דף כב - אבֵדה ששטפה נהר / אודי שוורץ

דפים כא-כב עוסקים במחלוקת אביי ורבא בדין ייאוש שלא מדעת. הסוגיה מסתיימת בהכרעה שייאוש שלא מדעת לא הווי ייאוש, הכרעה שהגמרא מגיעה אליה מתוך קביעתו של רבי יוחנן כי אבֵדה ששטפה נהר והיא אבודה מבעליה ומכל אדם אחר - מותרת למוצאהּ. הראשונים חלוקים כיצד בדיוק נפשטה מחלוקת אביי ורבא מדין אבֵדה ששטפה נהר (עיין, למשל, בבעל המאור וברמב"ן), אך אנו נדון כאן בהלכה זו כשלעצמה.

כאמור, הגמרא לומדת מפסוק שאם שטף נהר רכוש של אדם, רשאי המוצאו לזכות בו. רש"י על אתר פירש שהפקעת הבעלות נובעת מייאוש הבעלים: כאשר הבעלים רואה שהחפץ נשטף, מיד הוא מתייאש ממנו, לפיכך דינו של החפץ כדין כל אבֵדה לאחר ייאוש, שמותר לזכות בה. בדרך זו הלך גם הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה פי"א ה"י), המסביר שאבדה ששטפה נהר מותרת משום "שזה ודאי נתייאש ממנה". [גישה זו מבוארת גם בירושלמי ריש פרקין, הרואה בדין אבדה ששטפה נהר את המקור המרכזי לעצם דין ייאוש.]

ואולם, ראשונים רבים נקטו בדרך אחרת. הנה למשל דברי הרא"ש (פרק ב סימן ב'):

"יצתה זו שאבודה ממנו ומכל אדם, ואפילו עומד וצוח, נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים".

הרא"ש מסביר שאף אם הכריז בעל החפץ שאינו מתייאש, האבדה יוצאת מרשותו ואינה שלו. מה, אם כן, מפקיע את הבעלות מבעל החפץ, ואפילו הוא עומד וצווח? כתב הרמב"ן (כז ע"א, ד"ה מתני'):

"רחמנא שרייה, והוי הפקר".

לדעת הרמב"ן, התורה הפקירה את החפץ שנשטף בנהר. ועדיין יש לבאר: מדוע הפקירה התורה את החפץ?

מסתבר שהתשובה לשאלה זו גלומה בהבחנה יסודית בדיני ממונות בכלל, ובדיני השבת אבדה בפרט. בכל בעלות יש שני גורמים: השליטה הפיזית בחפץ והבעלות המשפטית התאורטית עליו. כשאדם מאבד דבר מה, הוא מאבד את השליטה בו, אך עדיין הוא רואה אותו כרכושו, לפיכך חייב המוצא להשיבו. ואולם, אם שטף נהר את החפץ, השליטה בו אובדת לגמרי: הוא יצא לא רק מרשות הבעלים, אלא גם מהישג ידו של כל אדם שהוא, ודבר זה מנתק אותו מן העולם הממוני ומגדרי בעלות בכלל. לכן גם אם בעל האבדה מצהיר שלא התייאש הימנה, ושעדיין הוא רואה עצמו בעלים עליה, אין להצהרה זו כל חשיבות, שכן השליטה בה אבְדה לחלוטין. לצורך בעלות ממונית אין די בהצהרה משפטית, אלא דרושה גם שליטה מציאותית בנכס, וכששליטה זו אובדת, שוב אין מקום לדבר על בעלות.

[עוד על הפקעה משליטה כמוציאה מעולם הממונות ומגדר בעלות בדף היומיומי לדף כה ובדף היומיומי למסכת בבא קמא דף קטו.]