דילוג לתוכן העיקרי

בבא מציעא | דף מב | גנבת אונס

"אמר שמואל: כספים – אין להם שמירה אלא בקרקע".

הראשונים התלבטו בדינו של שומר שכר שטרח והטמין את הכספים שהופקדו בידו בקרקע כראוי, ולמרות זאת הם נגנבו משם. בעלי התוספות (ד"ה אמר שמואל) מסבירים כי מן הסוגיות משמע קצת ששומר שכר יהיה חייב אפילו שמר כראוי, אך מסברה אין הם מוכנים לקבל זאת: "אך תמהון גדול הוא למה לא יהא אונס אם העמיק בקרקע מאה אמות, דמאי הוה ליה תו למעבד, או אם תקפתו שינה או חולי גדול". בעלי התוספות מוסיפים ומוכיחים שיש מקרים של גנבה המוכָּרים כאונס, ותמהים: "ואיך יתכן ששום גניבה לא נמצא שתהא אונס גמור כליסטין מזויין?!".

הרמב"ן על אתר נסתפק גם הוא בדין זה, אך סברתו נטתה דווקא לחייב את השומר. לדעתו, שומר שכר אינו פטור עד שיהא יושב ומשמר בעצמו, ורק אם ישב ושימר בעצמו ובא עליו לסטים מזוין, הרי זה אונס, ופטור. אם כן, מה ההבדל בין קפץ עליו חולי או לסטים מזוין ובין גנבת מעות הטמונים בקרקע? הרמב"ן מבאר שיש להבדיל בין אונסי הגוף ובין אונס הגנבה: אונס הגוף פוטר את השומר מחוזה השמירה, ועל כן אם יארע דבר מה לפיקדון, הוא פטור; ואילו בגנבה השומר חייב, ואפילו הניח את המעות בקרקע. ומה בדבר לסטים מזוין? לטענת הרמב"ן, לסטים מזוין אינו אונס גנבה כי אם אונס הגוף: האיום על חייו של השומר פוטר אותו מהסכם השמירה שלו.

ונראה שהתוספות והרמב"ן חלוקים ביסוד חיובי השמירה של שומר שכר. לדעת התוספות, שומר שכר צריך לשמור על הפיקדון, בדיוק כמו שומר חינם, והשכר שהוא מקבל לא בא אלא לקבוע לו רמת שמירה גבוהה יותר – שמירה מעולה. לכן שומר שכר חייב לשלם רק אם לא שמר כראוי, דהיינו אם לא שמר שמירה מעולה. מאחר שהטמנת כספים בקרקע נחשבת שמירה מעולה, הגנֵבה משם היא בגדר אונס, והשומר פטור.

הרמב"ן, לעומת זאת, מבין כי בתמורה לכסף שהוא מקבל מתחייב שומר שכר באחריות על הפיקדון. חיובו של שומר שכר איננו נובע, אם כן, מליקוי בשמירתו, ושמירה מעולה אינה דרך להיפטר. הדרך היחידה להיפטר היא הפסקת חוזה השמירה – אם מפני שהחפץ אבד באירוע שאינו קשור לשמירה (כגון מתה כדרכה) אם מפני שהשומר עצמו נאנס (כגון מחלה או לסטים מזוין), ובזה פקעו ממנו חיובי השמירה והאחריות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)