בבא מציעא | דף סא | ריבית, גזל ואונאה

סוגייתנו מביאה את שאלתו של רבא: מדוע אסרה התורה ריבית, גזל ואונאה בשלושה לאווין נפרדים? והלוא "בכולן חסרון ממון, שמחסר את חבירו" (רש"י ד"ה למה לי), ואם כן, ילמדו זה מזה! הגמרא משיבה שיש הבדל בין ריבית לבין גזל ואונאה: גזל נלקח מהנגזל שלא מרצונו; אונאה נלקחת ממנו בהסכמתו, אך בלא שהוא מודע לקיומה; ריבית נעשית בהסכמה ומתוך מודעות – הלווה יודע שהריבית נוספת על הקרן, והוא מסכים לכך.

את התשובה הזאת אפשר להבין בשתי דרכים, שלהבדל ביניהן יש משמעות גדולה להבנת מהותו של איסור ריבית. אפשר להבין שאיסור ריבית אכן שונה מאיסור גזל: הלווה בריבית עושה זאת בהסכמה ומתוך מודעוּת, ולכן אי אפשר לראות את המלווה כגזלן. על פי הבנה זו, התורה אסרה ריבית לא משום שהיא דומה לגזל אלא מתוך רצון להיטיב עם הלווה – לאפשר לו הלוואה בתנאים נוחים. אם כן, על פי גישה זו איסור ריבית הוא דין 'איסורי' ולא דין ממוני.

ברם אפשר גם להבין שהתורה חידשה כי הריבית חשובה גזל אף על פי שהלווה מתחייב לה בהסכמה ובמודעות. לפי תפיסה זו, אם המלווה הִלווה מאה שקלים, אין שום סיבה שהלווה יצטרך להחזיר מאתיים: הסכמתו היא הסכמה מאונס, בעטיים של התנאים שנדחק אליהם, ולא התחייבות מדעת, ולכן הריבית חשובה כגזל ביד המלווה.

מסתבר שהשאלה אם ריבית כמוה כגזל תלויה בשאלה היסודית מה ההבדל בין הלוואה לשכירות: הרי גם בשכירות אדם מוסר את כליו לאדם אחר ומקבלם בחזרה בתוספת דמי שכירות, ומדוע אין הדמים הללו נחשבים ריבית?

הראשונים דנו בשאלה זו להלן (סט ע"ב). כאן נסתפק בקביעה כי קיימות שתי דרכים להבין את תשלום דמי השכירות: א. תשלום על זמן השימוש; ב. תשלום על פחת הכלי. הטעם הראשון קיים גם בהלוואה, שהרי בזמן שהלווה משתמש במעות אין המלווה יכול להשתמש בהן, ואילו הנימוק השני אינו קיים בהלוואה, שהרי אין פחת במעות שיוחזרו. הווה אומר: אם בשכירות מותר לקחת כסף עבור זמן השימוש, ואין זה נחשב גזל, אין סיבה לחלק בין שכירות להלוואה, ואיסור ריבית אינו איסור גזל אלא נובע מרצון התורה להיטיב עם הלווה; אך אם זמן השימוש אינו סיבה מספקת לנטילת שכר, ודמי השכירות הם על הפחת, הרי שבהלוואה, שאין בה פחת, אין מקום לנטילת שכר כלל, וריבית היא גזל.

בהמשך סוגייתנו מסיקה הגמרא שאומנם אי אפשר ללמוד איסור ריבית מאיסורי גזל ואונאה, אך אפשר ללמוד גזל מריבית ואונאה. ממסקנה זו נראה שריבית אכן נחשבת גזל, שאם לא כן, כיצד אפשר ללמוד ממנה איסור גזל? על שאלה זו ננסה בע"ה לענות מחר.