בבא מציעא | דף קיז | חיובי בעל הבית לבעל העלייה
המשנה בדף קיז ע"א עוסקת בבית ועלייה שהיו שייכים לשני אנשים ונפלו, וכעת התחתון אינו רוצה לבנות את ביתו מחדש. תנא קמא ורבי יהודה נחלקים אם בעל העלייה רשאי לבנות את הבית ולדור בו חינם עד שבעל הבית ישלם לו את הוצאות הבנייה.
הירושלמי בפרקנו (הלכה ד) הקשה מדוע בעל העלייה אינו יכול לכוף את בעל הבית לבנות את ביתו, וכדי להימלט מקושי זה העמיד את משנתנו במקרה שבו בעל הבית איננו.
הר"ן מעיר כי הראשונים נחלקו מהי עמדת הבבלי בנידון. הרמב"ן סבר כי הבבלי מסכים עם הירושלמי שאם בעל הבית לפנינו אפשר לכופו לבנות, אך כשאינו לפנינו אין יורדים לנכסיו. אבל הרשב"א טען כי הבבלי סבור שיורדים לנכסיו של מי שאינו לפנינו, ולכן על כורחנו נאמר שלפי הבבלי אי אפשר לכוף את בעל הבית לבנות את ביתו גם אם הוא לפנינו.
נראה שיש כאן מחלוקת עקרונית בתחום חיובי שכנים, תחום שיעסיק אותנו בקרוב, כשנתחיל בע"ה ללמוד את מסכת בבא בתרא. לדעת הרשב"א, יש בין הבבלי והירושלמי מחלוקת קיצונית: לפי הבבלי בעל הבית אינו חייב דבר לבעל העלייה, ואילו הירושלמי מבין שבעל הבית חייב להעמיד את העלייה, ואף אפשר לרדת לנכסיו לצורך זה. לפי תפיסה זו, הטעם לכך שאין יורדים לנכסיו כשאינו לפנינו יסודו בהלכות גבייה ולא בהלכות שכנים.
הרמב"ן, לעומת זאת, הבין שהבבלי והירושלמי אוחזים שניהם בעמדת ביניים זהה: נכסי השכנים אינם משועבדים זה לזה, ועל כן אי אפשר לגבות מהם כדי לבנות את הבית. אולם מאחר שהתחתון מוגדר שכן של העליון, יש עליו חיוב אישי לבנות את הבית. חיוב זה איננו חיוב ממוני, כי אם חיוב פעולתי – חובת הגוף (בדומה למצוות) – הנובע מהיותו שכן. הדבר דומה למחויבותו של אדם להתגייס לצבא: היא נובעת ממעמדו כאזרח המדינה, ואיננה חיוב ממוני כי אם חיוב לבצע פעולה מסוימת. לפי הבנה זו, הסיבה לכך שאיננו יכולים לרדת לנכסי מי שאינו לפנינו איננה מחמת הלכות גבייה אלא נובעת ממהותן של הלכות שכנוּת.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)