בעניין ברכת המילה

  • הרב בנימין תבורי

לע"נ יפה בת רבקה ז"ל

* הגמרא בפסחים דנה בצורת הניסוח של ברכות ומסבירה, שבעוד שניסוח של "ל..." (כמו בברכה 'להדליק נר של חנוכה') מתאים למצב בו הברכה קודמת לעשיית המצווה, בניסוח של "על..." (כמו בברכה 'על ביעור חמץ') קיימת מחלוקת בין ר' פפי לבין ר' פפא:

"ב'לבער' כולי עלמא לא פליגי דודאי להבא משמע, כי פליגי ב'על בעור' - מר סבר מעיקרא משמע, ומר סבר להבא משמע"

בעקבות דברי הגמרא, מעיר תוס' על אתר:

"מכאן היה מצריך רשב"א לברך לפני המילה 'להכניסו [בבריתו של אברהם]', דאי לאחר המילה ישקר בברכתו, ד'להכניסו' להבא משמע, ועוד שצריך לברך 'עובר לעשייתן'?"

אם כן, הרשב"א חלק על המנהג לברך את ברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם' לאחר המילה, הן בגלל שהניסוח 'ל...' מתאים רק לברכה הקודמת לעשיית המצווה, והן בגלל שיש לברך על המצוות 'עובר לעשייתן' - כלומר, מיד קודם שהן מתבצעות.

ברכת השבח או ברכת המצוות?

מדברי הרשב"א ניתן לדייק, שלהבנתו ברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם' היא ברכת המצוות; שהרי, אלמלא הייתה זו ברכת המצוות, לא היה שייך להקשות על זמן הברכה מכך שיש לברך על כל המצוות 'עובר לעשייתן' - כלל הדן בברכות המצוות בלבד! נחזור לנקודה זו בהמשך.

ר' עקיבא איגר דן בעניין ברכות המילה ומקשה:

"יש מתמיהים לומר למה יברך האב 'להכניסו' - הא מוהל שלוחו ושלוחו של אדם כמותו, וכיון שהמוהל מברך 'על המיל' מה צורך להאב לברך 'להכניסו', הרי המילה היא בריתו של אברהם אבינו?"  (חידושי רעק"א, נדרים לב:)

כלומר, מדוע האבא מברך את ברכת 'להכניסו' כאשר המוהל הוא המכניס את הבן בבריתו של אברהם?

אולם, לכאורה ישנה קושיה קשה עוד יותר ביחס לזהות המברכים בטכס המילה. כידוע, בעוד האבא מברך את ברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם', המוהל מברך את ברכת 'אקב"ו על המילה'. אם כן, קודם שנתמה מדוע האב מברך את ברכת 'להכניסו', יש להבין מדוע המוהל מברך את ברכת 'על המילה', למרות שהאב הוא המצווה למול את בנו?

נדמה, שהתשובה לשאלתנו תלויה בחקירה בסיסית בדיני ברכות: האם קיום המצווה מחייב ברכה או שמא מעשה המצווה מחייב ברכה? למרות שבאופן ראשוני היינו חושבים שקיום המצווה הוא המחייב ברכה, ניתן להציע שדווקא מעשה המצווה הוא המחייב ברכה. ממילא, המוהל, המבצע את מעשה המילה, הוא שיברך את ברכת 'על המילה', למרות שהאב הוא המקיים את המצווה.

אמנם, כעת שבה ועולה קושיית רעק"א ביתר תוקף: מדוע האב מברך את ברכת 'להכניסו' למרות שהמוהל הוא המבצע את מעשה המצווה והברכות ניתקנו על עשיית מעשה המצווה?

רעק"א מציע תירוץ לקושיה זו:

"ויש מפרשים דברכת 'להכניסו' אינה כלל על המילה, רק האב משבח ומברך לה' שמיום ההוא והלאה מוטל עליו עוד מצוות אחרות הנגררות אחר המילה, והאם שמצווה לפדותו אם הוא בכור וללמדו תורה ולהשיאו אשה"

לדברי רעק"א, ניתן להציע שברכת 'להכניסו' היא ברכת השבח. בברכה זו, משבח האב את הקב"ה על כך שבעקבות המילה הוא יוכל להמשיך ולקיים את כל שאר המצוות המוטלות עליו כאב לבן יהודי. לכן, למרות שבברכות המצוות מי שביצע את מעשה המצווה נדרש לברך (המוהל), בברכות השבח מי שמקיים את המצווה נדרש לברך - כלומר, האבא. בנוסף, אם ברכת 'להכניסו' היא ברכת השבח, לא חל עליה החיוב לברכה 'עובר לעשייתן' והאב יכול לברכה גם לאחר מעשה המילה!

למרות שהסבר זה מיישב את קושיית רעק"א, עדיין יש להסביר את דעת הרשב"א שהובאה בתוס', שלשיטתו ברכת 'להכניסו' היא ברכת המצוות?

מי מחויב למול תינוק מישראל?

שאלה גדולה מעלים הראשונים ביחס ל'מקום' האב בתהליך מילת בנו. אפריורית, ניתן להעלות שלוש אפשרויות לתפקיד האב בטקס:

1. מצוות מילת הבן מוטלת על האב בלבד.

2. למרות שמלכתחילה מצוות מילת הבן מוטלת על האב, בדיעבד הוא יכול למנות שליח למול את בנו.

3. האב כלל אינו מחוייב למול את בנו, אלא רק לדאוג לכך שהבן יהיה מהול.

ר' חיים, דחה את האפשרות השניה. לדבריו, לא יכולה להיות מצווה המוטלת מלכתחילה על אדם אחד ואפשר בדיעבד לקיימה ע"י אדם אחר. לכן, הוא העלה את שתי האפשרויות האחרות ביחס לתפקיד האב בתהליך המילה. למרות זאת, ב'עולם' נוהגים כאפשרות 2: אנו נוקטים שהאב הוא המחויב למול את בנו ובכל זאת הוא יכול למנות את המוהל לעשות זאת במקומו.

בכל אופן, אם נחזור לקושיה על דברי הרשב"א, ניתן להסביר שלדעתו יש שתי מצוות שונות במילה: מצווה אחת היא למול את הבן, ומצווה אחרת היא לדאוג שהבן יהיה מהול. לשיטתו, כך נסביר, החיוב למול בידיים את הבן מוטל על כל אחד ואחד מישראל, ואילו החיוב שהבן בסופו של דבר יהיה מהול מוטל על האב (אפשרות 3). לכן, רק במקרה שאף אחד מישראל לא 'התנדב' למול את הבן, האב מתחייב לעשות זאת.

לפיכך, ניתן להמשיך ולהסביר, ברכת 'על המילה' - המתייחסת למעשה המילה עצמו - היא ברכה אותה יכול לברך כל אדם ואדם מישראל, ואילו ברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם' - המתייחסת לעובדת היות הולד התינוק מהול - היא ברכה אותה יכול לברך האב בלבד. ממילא, ברור מדוע המוהל המבצע את מעשה המילה הוא המברך את ברכת 'על המילה', ואילו האב הוא המברך את ברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם'!

כעת מובן, ששתי הברכות השונות שאנו מברכים במהלך המילה, מתייחסות לשתי מצוות שונות: המצווה למול את הבן, המוטלת על כל אדם מישראל, והמצווה שהבן יהיה מהול, המוטלת על אביו בלבד. בנוסף, כעת מובן שכל אחת מהברכות מתרחשת 'עובר לעשייתן': הברכה על מעשה המילה מתרחשת מיד לפני מעשה המילה עצמו, ואילו הברכה על כך שהבן מהול מתרחשת מיד לפני (למעשה, ברגע הראשון) שהתינוק נמהל ונכנס לכלל ישראל.

הרמב"ם דן בהלכות מילה ופוסק:

"המל מברך קודם שימול 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על המילה' אם מל בן חברו, ואם מל את בנו מברך 'וצוונו למול את הבן', ואבי הבן מברך ברכה אחרת: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'. מצווה על האב למול את בנו יתר על מצווה שמצווים ישראל שימולו כל ערל שביניהן, לפיכך אם אין שם אביו אין מברכים ברכה אחריה ברכה זו"  (הלכות מילה, פ"ג הל"א)

אולם, הראב"ד על אתר חולק על דברי הרמב"ם:

"מסתברא כמאן דאמר [שכשאבי הבן לא נמצא אז את ברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם'] בית דין או מיוחד שבעם מברך, ונהגו אצלנו שהסנדקוס מברך"

במבט ראשון, צודק הראב"ד בהשגתו: מדוע פוסק הרמב"ם שכאשר האב לא מברך את ברכת 'להכניסו' אנו מוותרים על ברכה זו?

אמנם, לפי המהלך שלנו בדעת הרשב"א הדברים ברורים: כיוון שהרמב"ם סובר שברכת 'להכניסו' מוטלת אך ורק על האב (כשיטת הרשב"א), כאשר האב לא נמצא אף אחד אחר לא יכול לברך במקומו!

מהו השבח שבמילה?

למרות ההסבר שהצענו בדעת הרשב"א, תוס' עצמו דוחה את דבריו:

"נראה לרבנו תם... ד'להכניסו' משמע להבא לא קשה, דלא על זאת הנעשה עכשיו מברך אלא משבח ומודה לקב"ה שצוונו על המילה כשתבוא לידנו... ואין צריך לברך עובר לעשייתו אלא במקום שעושה המצווה הוא מברך, אבל כשמברך אחר לא"

לדברי ר"ת, ברכת 'להכניסו' היא ברכת השבח וממילא אין כל קושי בכך שמברכים את הברכה לאחר המילה בלשון של 'ל...', כפי שהסברנו לעיל בדעת רעק"א

אמנם במבט שני, נדמה שיש הבדל בין שיטת ר"ת לשיטת תוס': לדעת רעק"א, השבח עליו מברך האב הוא היכולת להמשיך ולקיים את המצוות המוטלות עליו כאב מעתה והלאה. לכן, מסתבר שלדעתו רק האב יכול לברך ברכה זו. לעומת זאת, לדעת ר"ת השבח עליו מברך האב הוא הזכות לקיים את מצוות המילה ולהכניס ילד נוסף בבריתו של אברהם. לכן, מסתבר שכל אדם המקיים מצווה זו יוכל לברך את הברכה.

מה עושים כשהתינוק מהול?

בהמשך הלכות מילה פוסק הרמב"ם:

"גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול, כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה"  (הלכות מילה, פ"ג הל"ו)

לא ברור מדברי הרמב"ם איזה ברכה בדיוק לא מברכים, אולם הרושם המתקבל מדבריו הוא שבמקרה הנדון לא מברכים שום ברכה. לעומת זאת, 'בעל העיטור' פסק:

"וקטן שנולד כשהוא מהול... מיהו לסברא דידהו 'להכניס בברית אשר קדש' מברכין, אבל 'על המילה' לא"  (הלכות מילה, ל"ט)

מה יסוד המחלוקת בין הרמב"ם ובין 'בעל העיטור'? ניתן להסביר, שהרמב"ם לשיטתו, סובר ששתי הברכות (הן 'על המילה' והן 'להכניסו') הן ברכות המצוות. ממילא, כשהתינוק נולד מהול אין מקום לברך אף אחת מהן. לעומת זאת, 'בעל העיטור' סבור שברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם' היא ברכת השבח, כשיטת רבנו תם. לכן, שייך לברך אותה גם כאשר אין מעשה מילה מלא, שהרי אלמלא הטפת דם המילה הילד לא היה נכנס לכלל ישראל[1].

 

* השעור סוכם ע"י שאול ברט ולא עבר את ביקורת הרב.

[1] יש להעיר, ש'בעל העיטור' עצמו מביא טעם אחר לכך שמברכים דווקא את ברכת 'להכניסו בבריתו של אברהם'; ואכמ"ל.