דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף כא | תחילתו בפשיעה וסופו באונס

המשנה בדף כא ע"ב מתארת שני תרחישים שבהם חיות הזיקו באופן משונה, והראשון שבהם הוא "הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים – משלם נזק שלם". על רקע דין זה מציגה הגמרא מחלוקת בדין "תחילתו בפשיעה וסופו באונס".

רש"י על אתר מפנה את תשומת לבנו למקור הסוגיה בפרק המפקיד שבמסכת בבא מציעא. אלא שאותה סוגיה אינה עוסקת כלל בתשלומי נזיקין כי אם בחיובי שומרים. ואכן, תלמיד רבנו תם כתב בסוגייתנו שאין הכרח להקביל בין דיני נזיקין ובין דיני שומרים בעניין זה. ונבאר את הדברים.

ההלכה בדיני שומרים מתייחסת לחפץ שנמסר לידי שומר חינם או שומר שכר והתקלקל באונס. בדרך כלל פטורים שומר חינם ושומר שכר על אונס, אך יש דעה שלפיה אם "תחילתו בפשיעה", קרי: אם השומר התרשל בתפקידו לפני האונס, אפשר לחייבו, על אף שהנזק הסופי קרה כאמור באונס.

בביאור דעה זו עלו בראשונים בבבא מציעא שני כיוונים מרכזיים. התוספות שם (לו ע"א) הסבירו שאם השומר מתרשל בשמירתו אי אפשר לראות את האונס שהתרחש לבסוף כאונס גמור. לשון אחר, הפשיעה הראשונית משפיעה על האונס ומגדירה גם אותו כפשיעה ורשלנות. לעומתם טען הרמב"ן בחידושיו שם שהפשיעה הקמאית אינה משפיעה על הגדרת המקרה כי אם על הגדרתו של השומר: מרגע שפשע הפך השומר לשואל או לגזלן וממילא התחייב גם על האונסים שיתרחשו בהמשך.

הנפקא מינה הפשוטה בין שני הכיוונים היא אם דרוש קשר כלשהו בין הפשיעה והאונס: לדעת התוספות מוכרח להיות קשר ביניהם, שהרי הוא שמגדיר את האונס כפשיעה, ואילו לפי הרמב"ן קשר כזה אינו נצרך, משום שמרגע שהשומר פשע הוא מתחייב על כל נזק שיתרחש בעתיד, ואפילו באונס גמור.

ממורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל שמעתי שנפקא מינא נוספת מצויה בסוגייתנו. אם הפשיעה הראשונית מפקיעה את הגדרת האונס, אפשר ליישם הלכה זו גם בדיני נזיקין, שכן גם בנזיקין אפשר לחייב על מאורע האונס אם הוא מוגדר כפשיעה בעקבות הפשיעה שבתחילתו. ואולם עמדת הרמב"ן אינה הולמת את סוגייתנו, שהרי פשוט שמי שפשע בשמירה על רכושו שלו, לא הפך בכך לשואל או לגזלן.

על פי דרכו של הרמב"ן יש לבחון באופן מדוקדק את הסוגיות המזכירות את המושג "תחילתו בפשיעה וסופו באונס" בדיני נזיקין (להלן נו ע"א ועוד) ולהציע הסבר מקומי לכל אחת מהן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)