ב`ק לז - נזקי הקדש

  • הרב שמואל שמעוני

בבא קמא דף לז - נזקי הקדש / הרב שמואל שמעוני

הדיון בנזקי הקדש כולל שני תחומים: הדיוט שהזיק הקדש והקדש שהזיק הדיוט. נתמקד היום בתחום הראשון, שסוגייתנו מביאה מחלוקת בו: לפי המשנה (לז ע"ב) - שהלכה כמותה - הדיוט ששורו הזיק את ההקדש אינו חייב לשלם; אך רבי שמעון בן מנסיא פוסק כי עליו לשלם נזק שלם, ואפילו היה השור תם.

במשנה מדובר בנזקי קרן. מה הדין באבות הנזיקין האחרים? דומה שהגישה הרווחת בראשונים היא שהפטור גורף (ראה למשל תוספות ו ע"ב ד"ה שור), אך הראב"ד בחידושיו (שם ד"ה אילימא) סבר שהוא קיים בנזקי קרן בלבד.

בביאור מחלוקתם הציע מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א, שהדבר תלוי בגדר הפטור בנזקי הקדש. הקדש נבדל מחולין בשני הקשרים: הבעלים אינו הדיוט, אלא גבוה; והחפץ קדוש, ולא חולין. לאיזה הקשר מכוון הפטור בנזיקין? הרב ליכטנשטיין טען, שאם הפטור מתייחס לבעלים של החפץ הניזוק, משמעות הדבר היא שבעל דין בנזיקין יכול להיות רק גורם אנושי, ולא גבוה, ואם כן אין לחלק בין אבות נזק שונים; אבל אם מה שממעטת התורה הוא חפצים קדושים, יש מקום (אך לא הכרח!) לראות בכך פטור נקודתי בנזקי קרן (בדומה לפטור על כלים בנזקי בור, למשל).

לאור זאת, מעניין לבחון מקרים שונים שבהם עשוי להיות פער בין בעלות ההקדש לבין מעמד החפצא, ונסתפק כאן בשתי דוגמות:

1. מרש"י (ו ע"ב ד"ה שור, בלישנא בתרא, על פי הים של שלמה סימן י') נראה, ששור שאכל בשדה הקדש יחויב בתשלומי שן - אך לא מטעמו של הראב"ד, אלא משום שהיבול היה מחובר לקרקע, ואין מעילה בקרקעות. זהו מצב של חפץ שנמצא בבעלות הקדש, אלא שמעמדו כחפץ קדוש מעורער, ומשמע, אם כן, שהפטור תלוי במעמד החפץ.

2. מקרה נגדי ניתן למצוא בשיטתו של רבי שמעון (עא ע"ב), שדבר הגורם לממון כממון דמי, וחיובי ממון שונים חלים ביחס לקודשים שחייב באחריותם, משום שהוא נחשב בעליהם. זהו מקרה של חפץ קדוש שלהדיוט יש מעמד בעלותי ביחס אליו, והדין בנזיקין עשוי להיות תלוי בהבחנה הנ"ל.