ב`ק נז - שומר אבֵדה

  • הרב אביהוד שורץ

בבא קמא דף נז - שומר אבֵדה

אגב העיסוק בחיובו של שומר בנזיקין, דנה הגמרא בארוכה (נו ע"ב - נז ע"ב) במחלוקתם היסודית של רבה ורב יוסף בדין שומר אבדה: האם הוא כשומר חינם או כשומר שכר.

הגמרא פותחת בסברות של שני הצדדים. רבה חושב שהשומר אינו מקבל דבר עבור שמירתו, בעוד שרב יוסף סבור כי השומר זוכה לטובה ממונית בגין השמירה על הבהמה: בעת שהוא עסוק בטיפול באבֵדה, הריהו פטור מליתן צדקה לעני, על פי הכלל "העוסק במצוה פטור מן המצוה". כמו כן טוען רב יוסף, כי מאחר שהתורה שִעבדה את שומר האבֵדה לאחריות עליה, הריהו כשומר שכר.

על דבריו של רבה יש להעיר, שסוגיות שונות בש"ס (עיין, למשל, נדרים דף לג) אכן מציינות כדבר פשוט את דין "פרוטה דרב יוסף", דהיינו: את העובדה ששומר אבדה פטור מלתת צדקה לעני מדין העוסק במצוה פטור מן המצוה. האם רבה שולל סוגיות אלו? מסתבר שגם רבה מסכים כי שומר האבֵדה פטור ממצוַת צדקה בזמן הטיפול באבדה, אלא שלדעתו, פטוֹר זה אינו מהווה עילה מספקת להגדרתו כשומר שכר. לשון אחר: הסכום שיחסוך שומר האבֵדה מכוח עיסוקו במצוה, אינו מהווה שכר משמעותי די הצורך להגדיל את רמת השמירה הנדרשת ממנו.

אשר לשני נימוקיו של רב יוסף, מעניינת הלשון שבה קושרת ביניהם הגמרא: "איכא דמפרשי הכי". זהו צירוף יחידאי, שלא מצאנו דומה לו בתלמוד (עמד על כך הרב לוין בהערותיו ל"אוצר הגאונים" על אתר), ולהלן ננסה להציע לו הסבר.

כאמור, כמה סוגיות בש"ס מציינות את דין "פרוטה דרב יוסף" כהלכה פשוטה. ותמה על כך המהרש"ל (בים של שלמה על סוגייתנו): הרי בסוגייתנו מובא נימוק נוסף לשיטת רב יוסף, ובדרך כלל קיימא לן שהלכה כלישנא בתרא, דהיינו, כהסבר השני שמציעה הגמרא לדעה מסוימת!

מפי הרב ראובן טרגין שמעתי, שניתן להשיב על תמיהתו של המהרש"ל אם נבין ששני ההסברים בדעת רב יוסף אינם חולקים זה על זה, אלא משלימים זה את זה. כיצד? כפי שראינו, גם רבה מודה ששומר האבֵדה זכאי להטבה כלשהי בגין שמירתו - פטוֹר מצדקה - אלא שלדעתו, אין זה שכר מספיק. כיצד מתמודד רב יוסף עם טענתו של רבה? נראה שלדעת רב יוסף, העילה העקרונית לחיוב השמירה היא אכן השכר, ונימוקו השני בא לפתור את הבעיה שמציג רבה: שומר האבֵדה זכאי לשכר, ושכר זה מחייב אותו ברמת שמירה של שומר שכר - כמבואר בנימוק הראשון; ואם יבוא ויטען ששכר זה איננו מספיק עבורו, נשיב לו - על פי הנימוק השני - כי זהו השכר שהקציבה לו התורה! במילים אחרות, רב יוסף מבאר שקבלת השמירה על אבדה איננה עִסקה סובייקטיבית, שבמסגרתה יכול כל שומר לקבוע מהו התשלום הראוי תמורת השמירה; אלא התורה הטילה חיוב שמירה אובייקטיבי, וקצבה תמורתו את ההטבה הממונית הנראית לה.

שני הנימוקים בדעת רב יוסף אינם חלוקים, אם כן, ואין מקום לדבר על 'לישנא קמא' ו'לישנא בתרא'. הנימוק השני בא להשלים את הסברו של הנימוק הראשון מדוע נחשב שומר האבֵדה שומר שכר - וזהו, אולי, פשר הביטוי היחידאי "איכא דמפרשי הכי", כלומר: מוסיפים ומבארים את הסברה הראשונה באמצעות הסברה השנייה, המשלימה אותה.