דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף נז | שומר אבֵדה

אגב העיסוק בחיובו של שומר בנזיקין דנה הגמרא בסוגייתנו בארוכה במחלוקתם היסודית של רבה ורב יוסף בדין שומר אבדה – האם הוא כשומר חינם או כשומר שכר.

הגמרא פותחת בסברותיהם של שני הצדדים: רבה חושב שהשומר אינו מקבל דבר עבור שמירתו, ואילו רב יוסף סבור שהשומר זוכה בטובה ממונית בגין השמירה על הבהמה – בעת שהוא עסוק בטיפול באבֵדה הריהו פטור מליתן צדקה לעני, על פי הכלל "העוסק במצווה פטור מן המצווה". כמו כן טוען רב יוסף כי מאחר שהתורה שִעבדה את שומר האבֵדה לאחריות עליה, הריהו כשומר שכר.

על דבריו של רבה יש להעיר שסוגיות שונות בש"ס (עיין למשל נדרים דף ל"ג) אכן מציינות כדבר פשוט את דין "פרוטה דרב יוסף", דהיינו את העובדה ששומר אבדה פטור מלתת צדקה לעני משום שהוא עוסק במצווה. האם רבה שולל סוגיות אלו? מסתבר שגם רבה מסכים כי שומר האבֵדה פטור ממצוות צדקה בזמן הטיפול באבדה, אלא שלדעתו פטור זה אינו עילה מספקת להגדרתו כשומר שכר. לשון אחר: הסכום שיחסוך שומר האבֵדה מכוח עיסוקו במצווה אינו שכר משמעותי די הצורך להעלות את רמת השמירה הנדרשת ממנו.

אשר לשני נימוקיו של רב יוסף, מעניינת הלשון שבה קושרת ביניהם הגמרא: "איכא דמפרשי הכי". זהו צירוף יחידאי, שלא מצאנו דומה לו בתלמוד (עמד על כך הרב לוין בהערותיו ל"אוצר הגאונים" על אתר), ולהלן ננסה להציע לו הסבר.

כאמור, כמה סוגיות בש"ס מציינות את דין "פרוטה דרב יוסף" כהלכה פשוטה. המהרש"ל (ים של שלמה על סוגייתנו) תמה על כך: הרי בסוגייתנו מובא נימוק נוסף לשיטת רב יוסף, ובדרך כלל קיימא לן שהלכה כלישנא בתרא, דהיינו כהסבר השני שמציעה הגמרא לדעה מסוימת!

שמעתי מפי הרב ראובן טרגין שאפשר להשיב על תמיהתו של המהרש"ל אם נבין ששני ההסברים בדעת רב יוסף אינם חולקים זה על זה אלא משלימים זה את זה. כיצד? כפי שראינו, גם רבה מודה ששומר האבֵדה זכאי להטבה כלשהי בגין שמירתו – פטור מצדקה – אלא שלדעתו אין זה שכר מספיק. כיצד מתמודד רב יוסף עם טענתו של רבה? נראה שלדעת רב יוסף העילה העקרונית לחיוב השמירה היא אכן השכר, ונימוקו השני בא לפתור את הבעיה שמציג רבה: שומר האבֵדה זכאי לשכר, ושכר זה מחייב אותו ברמת שמירה של שומר שכר, כמבואר בנימוק הראשון; ואם יטען ששכר זה איננו מספיק עבורו, נשיב לו – על פי הנימוק השני – כי זהו השכר שהקציבה לו התורה! במילים אחרות, רב יוסף מבאר שקבלת השמירה על אבדה איננה עסקה סובייקטיבית שבמסגרתה יכול כל שומר לקבוע מהו התשלום הראוי תמורת השמירה, אלא התורה הטילה חיוב שמירה אובייקטיבי וקצבה תמורתו את ההטבה הממונית הנראית לה.

שני הנימוקים בדעת רב יוסף אינם חלוקים, אם כן, ואין מקום לדבר על 'לישנא קמא' ו'לישנא בתרא'. הנימוק השני נועד להשלים את הסברו של הנימוק הראשון מדוע שומר האבֵדה נחשב שומר שכר, וזהו אולי פשר הביטוי היחידאי "איכא דמפרשי הכי": מוסיפים ומבארים את הסברה הראשונה באמצעות הסברה השנייה, המשלימה אותה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)