בבא קמא | דף קד | שליח שעשאו בעדים

בסוגייתנו נחלקו רבה ורב חסדא ביחס ללווה שהשיב את ההלוואה לידי שליח שהמלווה עשאו בעדים: לדעת רב חסדא הוא נפטר מייד מחיוב ההשבה, ואילו לדעת רבה החיוב עומד בעינו עד הגעת הכסף לידי המלווה עצמו.

מן הסוגיה עולה שגם הפוטרים את הלווה בנתינה לשליח עשויים להודות שהוא נשאר חייב בשני מקרים:

א. רב חסדא מודה כאשר השליח הוא שכירו או לקיטו של המלווה, ולא שליח ייחודי לעניין ההלוואה.

ב. רבי יוחנן ורבי אלעזר מודים בממציא לו שליח, כלומר כאשר המלווה מבקש מן השליח ללכת אל הלווה ולהיעשות שליח הולכה שלו.

ייתכן שהאמוראים אינם חולקים, אך אפשר גם לומר שרבי יוחנן ורבי אלעזר הציעו הצעה אחרת ביישוב המשנה, מכיוון שלדעתם הלווה נפטר בנתינה לשליח גם באוקימתא של רב חסדא (שכירו ולקיטו).

הכיוון השני יובן יותר אם נסביר את שתי ההבנות האפשריות העומדות ביסוד הפטור שנוצר בנתינה לשליח:

א. השליח נעשה כמלווה, ולכן נתינה לו שקולה לפירעון.

ב. השליח אינו כמלווה, אך מאחר שהמלווה עצמו ביקש מן הלווה ליתן לשליח, הוא פטר אותו מאחריות מכאן ואילך.

הנפקא מינה תהיה במקרה שרב חסדא מודה בו: נתינה לאדם שהוא שליח של המלווה באופן כללי, אך לא מונה למשימה המסוימת של קבלת ההלוואה. נראה כי רב חסדא הבין שלא די בשליחות סתם לעשות את הפירעון לשליח כפירעון למלווה, ורק אם השליח מונה במפורש לקבלת ההלוואה אפשר לומר שהמלווה הסכים לפטור את הלווה בתשלום זה. רבי יוחנן ורבי אלעזר, לעומתו, סבורים שאין צורך במינוי מפורש, שכן אין צורך בפטור מפורש: הנתינה לשלוחו של המלווה חשובה כנתינה לו עצמו.

למחלוקת זו יש משמעות גם להבנת הצורך בעדים למינוי השליח. לדעת רב חסדא לא באו העדים אלא כדי שהלווה ידע שהוא יכול לתת את הכסף לשליח (ראה תוספות ד"ה אי דלא), ואילו לדעת רבי יוחנן ורבי אלעזר יש למנות את השליח בעדים מפני שזהו מינוי חשוב יותר ממינוי רגיל של שליח: שליח שנעשה בעדים נחשב כמשלח ממש, ולא רק כמי שעושה עבורו פעולה. [ראה דברי הרמב"ם (אישות ג, טו) על ההבדל בין עשיית שליח לקבלת קידושין לעשיית שליח להולכת קידושין.]

בעלי התוספות מעירים שאף לדעת רבה, שנתינה לשליח אינה פוטרת את הלווה, אם אמר המלווה ללווה בפירוש לתת ליד השליח – הלווה נפטר בנתינה זו. ייתכן אפוא שרבה חולק עקרונית רק על ההבנה הראשונה שציינו, אך מסכים שאם המלווה פטר את הלווה בנתינה לשליח, הדבר מועיל, אלא שלדעתו מינוי השליח על ידי המלווה אינו שקול לפטירת הלווה. אם כנים דברינו, נמצא שמחלוקתו של רבה עם רבי יוחנן ורבי אלעזר היא מחלוקת עקרונית בדיני שליחות, ואילו מחלוקתו עם רב חסדא היא באומדנא בלבד.