לך לך | ירידת אברהם למצרים | 1

בראשית פרק יב – ירידת אברהם למצרים

1. קרא את פרק יב כולו.

 

הקב"ה מצוה את אברהם בתחילת הפרשה:

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:

 

נסה להסביר את ההבדל שבין: ארצך, מולדתך ובית אביך. עי' באמור בספר בראשית בפרק כד פס' ג:

אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.  ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.

 

ובאסתר פרק ח פס' ו:

כִּי אֵיכָכָה אוּכַל, וְרָאִיתִי, בָּרָעָה, אֲשֶׁר-יִמְצָא אֶת-עַמִּי; וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי, בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי.  {ס}

האם לאור מקורות אלו ניתן לקבוע איזשהו הבדל בין 'ארצך' ל'מולדתך'?

 

אברהם, אם כן, מצטוה להיפרד מארצו מעמו וממשפחתו. בתמורה ניתנות לו שתי הבטחות:

 

א. הבטחת הקשר עם הקב"ה, שבאה לידי ביטוי בגידול הזרע:

 (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:

(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

 

ב. והבטחת ירושת הארץ לאותו זרע:

(ז) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:

 

ההבטחה לא מתקיימת, יש רעב בארץ:

וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. 

 

מדוע לדעתך ההבטחה אינה מתקיימת?

נזכור כי ההבטחה הותנתה בשלוש פרדות: מארצך, ממולדתך ומבית אביך. ואמנם אברהם נפרד מארצו ומעמו אך משום מה הוא מסרב להיפרד מלוט:

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט;

אברהם גם לא מבין שהפרידה מלוט היא הכרחית להתיישבות בארץ. אותו לוט שבהמשך יסופר עליו:

וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.  יג וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד. 

וכדברי רש"י שם:

ואנשי סדום רעים - ואעפ"כ לא נמנע לוט מלשכון עמהם, ורבותינו (יומא לח) למדו מכאן (משלי י) שם רשעים ירקב

אברהם במקום שיפרד מלוט, נפרד מן הארץ ומדבר ה' שעתה נמסר לו 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'. אברהם בחר בלוט במקום בארץ ובדבר ה' והוא נאלץ לרדת למצרים. הוא לוקח את ההבטחות של הקב"ה בערבון מוגבל ומכוון את דרכיו כדי להינצל גם במחיר של מסירת אשתו לבית פרעה. חטאו של אברהם בירידה למצרים היה אפוא כפול, והרמב"ן עומד על כך:

ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה.                                     (רמב"ן לבראשית פרק יב פסוק י)

 

בשני חטאים חטא אברהם בשגגה:

1.        עזיבת דבר ה' והארץ

2.        מסירת אשתו במכשול עוון

 

על מנת להרחיב את משמעות דברי הרמב"ן. יש לעיין בפס' ו בפרקנו:

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. 

מדוע לדעתך חשוב לציין את עובדת היותו של הכנעני אז בארץ?

עי' בדברי רש"י על אתר:

והכנעני אז בארץ - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם

רש"י מעמת את הגעתו של אברהם לארץ הכנעני כעימות בין זרעו של שם לזרעו של חם. כזכור זרעו של חם, בעקבות מעשהו של חם שראה את ערות אביו, נתקלל עבד עבדים יהיו לאחיו. זרעו של חם הפרוץ בעריות אמור להתחלף בזרעו של שם הגדור בעריות 'ואת ערות אביהם לא ראו'. דוקא משום כך ברורה הבעייתיות שבמעשיו של אברהם כלפי שרה. ייתכן שמעשיו של אברהם, באופן סמלי, מזוהים גם אשיותו של לוט אשר מתיישב בסדום וחטאתם היא לפחות כפי שהיא מתוארת על פי פשוטי המקראות של ספר בראשית פרק יט:

וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם.  ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו.  ז וַיֹּאמַר:  אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ.  ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי. 

לוט אמנם אינו משתף פעולה לגמרי עם אנשי העיר, אך הוא בהחלט מוכן למסור את בנותיו! גם לאחר חורבנה של סדום אותה פריצות אינה פוסקת מלוט והיא חוזרת במערה בה הוא מסתתר:

וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן.

לכן, כל עוד אברהם מסרב להיפרד מלוט, הוא אינו יכול לרשת את ארץ הכנעני. כמה מעניין הוא הדבר שאברהם יורד למצרים, אותו מצרים הוא כזכור אחיו של כנען בניו של חם. וגם במצרים שוב אותה פריצות בעריות:

וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. 

אלא שהאכזבה כה רבה. אברהם, שעתיד להעמיד את הזרע הטהור בארץ במקום הכנעני הפרוץ, מוסר את אשתו, אותה אשה אשר הובטח לו ממנה זרע:

ג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.

שתי מטרות יש לו לאברהם עם מסירתה של שרה:

1.        למען ייטב לי בעבורך

2.        וחיתה נפשי בגללך

 

המטרה השניה היא ברורה יותר, אמנם מה משמעותה של המטרה הראשונה?

מסביר זאת רש"י על אתר:

למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות

ואכן דבריו של רש"י מדויקים מהמשך הכתוב:

וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.

את אותה טובה שהיה אמור לקבל מאת ה' בארץ ישראל, קיבל אברהם במצרים תמורת אשתו. בכך הוא לא ממלא את ייעודו של זרעו של שם ומשלים למעשה עם מעשיהם הקשים של בני חם.

 

הרמב"ן מסביר כי גלות מצרים באה למעשה לכפר על אותו חטא כפול:

ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה.

 

ניתן להוכיח את דברי הרמב"ן מן הדמיון הרב שבין שני הסיפורים, ונדגים זאת בטבלה הבאה:

 

 

אי אפשר להתעלם מכך שמטרת המצרים בני חם היתה באופן ברור להשמיד את זרע אברהם, אם זה פרעה הראשון אשר יעמיד משרה את צאצאיו ואם זה פרעה האחרון אשר ציוה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכון' בכדי להכחיד את זרע אברהם ושם.